Peraşa Bamidbarפרשת במדבר

וידבר. במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם:

למשפחתם. דע מנין כל שבט ושבט:

לבית אבתם. מי שאביו משבט אחד ואמו משבט אחר יקום על שבט אביו (ב"ב קט, ב):

לגלגלתם. על ידי שקלים בקע לגלגולת:

כל יצא צבא. מגיד שאין יוצא בצבא פחות מבן עשרים:

ואתכם יהיו. כשתפקדו אותם יהיו עמכם נשיא כל שבט ושבט:

אלה קרואי העדה. הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה:

האנשים האלה. את שנים עשר נשיאים הללו:

אשר נקבו. לו כאן בשמות:

ויתילדו על משפחותם. הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד להתייחס על השבט:

אך את מטה לוי לא תפקד. כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו. דבר אחר צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר אמר אל יהיו אלו בכלל לפי שהם שלי שלא טעו בעגל:

ואתה הפקד את הלוים. כתרגומו מני לשון מנוי שררה על דבר שהוא ממונה עליו כמו (אסתר ב, ג) ויפקד המלך פקידים:

יורידו אתו. כתרגומו יפרקון כשבאין ליסע במדבר ממסע למסע היו מפרקין אותו מהקמתו ונושאין אותו עד מקום אשר ישכון שם הענן ויחנו שם ומקימין אותו:

והזר הקרב. לעבודתם זו:

יומת. בידי שמים (סנהדרין פד, א):

ואיש על דגלו. כמו שהדגלים סדורים בספר זה שלשה שבטים לכל דגל:

ולא יהיה קצף. אם תעשה כמצותי לא יהיה קצף ואם לאו שיכנסו זרים בעבודתם זו יהיה קצף כמו שמצינו במעשה קרח (במדבר יז, יא) כי יצא הקצף וגו':

באתת. כל דגל יהיה לו אות מפה צבועה תלויה בו צבעו של זה לא כצבעו של זה צבע כל אחד כגוון אבנו הקבועה בחשן ומתוך כך יכיר כל אחד את דגלו (תנחומא במדבר יב). דבר אחר באותות לבית אבותם באות שמסר להם יעקב אביהם כשנשאוהו ממצרים שנאמר (בראשית נ, יב) ויעשו בניו לו כן כאשר צום יהודה ויששכר וזבולן ישאוהו מן המזרח וראובן ושמעון וגד מן הדרום וכו' כדאיתא בתנחומא בפרשה זו:

מנגד. מרחוק מיל כמו שנאמר ביהושע (יהושע ג, ד) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה שיוכלו לבא בשבת משה ואהרן ובניו והלוים חונים בסמוך לו (תנחומא שם ט):

קדמה. לפנים הקרויה קדם ואיזו זו רוח מזרחית והמערב קרוי אחור:

ראשונה יסעו. כשרואין הענן מסתלק תוקעין הכהנים בחצוצרות ונוסע מחנה יהודה תחלה וכשהולכין הולכין כדרך חנייתן הלוים והעגלות באמצע דגל יהודה במזרח ושל ראובן בדרום ושל אפרים במערב ושל דן בצפון:

ונסע אהל מועד. לאחר שני דגלים הללו:

כאשר יחנו כן יסעו. כמו שפירשתי הליכתן כחנייתן כל דגל מהלך לרוח הקבועה לו (שם יב):

על ידו. על מקומו ואין לשון יד זז ממשמעו רוח של צדו קרוי על ידו הסמוכה לו לכל הושטת ידו. אינשו"ן איש"א בלע"ז:

ועליו. כתרגומו ודסמיכין עלוהי:

ואלה תולדת אהרן ומשה. ואינו מזכיר אלא בני אהרן ונקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו (סנהדרין יט, ב):

ביום דבר ה' את משה. נעשו אלו התולדות שלו שלמדן מה שלמד מפי הגבורה:

על פני אהרן. בחייו (במ"ר ב, כו):

ושרתו אתו. ומהו השירות ושמרו את משמרתו לפי ששמירת המקדש עליו שלא יקרב זר כמו שנאמר (במדבר יח, א) אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש והלוים הללו מסייעין אותם זו היא השירות:

ושמרו את משמרתו. כל מנוי שהאדם ממונה עליו ומוטל עליו לעשותו קרוי משמרת בכל המקרא ובלשון משנה כמו שאמרו בבגתן ותרש והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה (מגילה יג, ב) וכן משמרות כהונה ולויה:

ואת משמרת בני ישראל. שכולן היו זקוקין לצרכי המקדש אלא שהלוים באים תחתיהם בשליחותם לפיכך לוקחים מהם המעשרות בשכרן שנאמר (להלן יח, לא) כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם:

נתונם המה לו. לעזרה:

מאת בני ישראל. כמו מתוך בני ישראל כלומר משאר כל העדה נבדלו לכך בגזרת המקום והוא נתנם לו שנאמר (שם ח, יט) ואתנה את הלוים נתונים וגו':

ואת אהרן ואת בניו תפקד. לשון פקידות ואינו לשון מנין:

ושמרו את כהנתם. קבלת דמים וזריקה והקטרה ועבודות המסורות לכהנים:

ואני הנה לקחתי.מתוך בני ישראל. ואני מהיכן זכיתי בהן:שיהיו ישראל שוכרין אותן לשירות שלי על ידי הבכורות זכיתי בהם ולקחתים תמורתם לפי שהיתה העבודה בבכורות וכשחטאו בעגל נפסלו והלוים שלא עבדו עבודת אלילים נבחרו תחתיהם (מדרש אגדה):

מבן חדש ומעלה. משיצא מכלל נפלים הוא נמנה ליקרא שומר משמרת הקדש. אמר רבי יהודה ברבי שלום למוד הוא אותו השבט להיות נמנה מן הבטן שנאמר (להלן כו, נט) אשר ילדה אותה ללוי במצרים עם כניסתה בפתח מצרים ילדה אותה ונמנית בשבעים נפשות שכשאתה מונה חשבונם לא תמצאם אלא שבעים חסר אחת והיא השלימה את המנין (תנחומא במדבר טז):

על פי ה'. אמר משה לפני הקב"ה היאך אני נכנס לתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם אמר לו הקב"ה עשה אתה שלך ואני אעשה שלי הלך משה ועמד על פתח האהל והשכינה מקדמת לפניו ובת קול יוצאת מן האהל ואומרת כך וכך תינוקות יש באהל זה לכך נאמר על פי ה' (שם):

לגרשון משפחת הלבני. כלומר לגרשון היו הפקודים משפחת הלבני ומשפחת השמעי פקודיהם כך וכך:

המשכן. יריעות התחתונות:

והאהל. יריעות עזים העשויות לגג:

מכסהו. עורות אילים ותחשים:

ומסך פתח. הוא הוילון:

ואת מיתריו. של משכן והאהל ולא של חצר:

משפחת בני קהת יחנו וגו' תימנה. וסמוכין להם דגל ראובן החונים תימנה (לעיל ב, י) אוי לרשע ואוי לשכנו לכך לקו מהם דתן ואבירם ומאתים וחמשים איש עם קרח ועדתו שנמשכו עמהם במחלוקתם (תנחומא במדבר יב):

והמסך. היא הפרכת שאף היא קרויה (שמות מ, כא) (פרכת) המסך:

ונשיא נשיאי הלוי. ממונה על כלם ועל מה היא נשיאותו:

פקודת שומרי משמרת הקודש. על ידו היה פקודת כולם:

משה ואהרן ובניו. וסמוכין להם דגל מחנה יהודה והחונים עליו יששכר וזבולן טוב לצדיק טוב לשכנו לפי שהיו שכניו של משה שהיה עוסק בתורה נעשו גדולים בתורה שנאמר (תהלים ס, ט) יהודה מחוקקי (דה"א יב, לג) ומבני יששכר יודעי בינה וגו' מאתים ראשי סנהדראות ומזבולן (שופטים ה, יד) מושכים בשבט סופר (תנחומא שם):

אשר פקד משה ואהרן. נקוד על ואהרן לומר שלא היה במנין הלוים (בכורות ד, א):

שנים ועשרים אלף. ובפרטן אתה מוצא שלש מאות יתרים בני גרשון שבעת אלפים וחמש מאות. בני קהת שמונת אלפים ושש מאות. בני מררי ששת אלפים ומאתים. ולמה לא כללן עם השאר ויפדו את הבכורות ולא יהיו זקוקים השלשה ושבעים ומאתים בכורות העודפים על המנין לפדיון אמרו רבותינו במסכת בכורות (ה, א) אותן שלש מאות לוים בכורים היו ודים שיפקיעו עצמם מן הפדיון:

פקד כל בכור זכר וגו' מבן חדש ומעלה. משיצא מכלל ספק נפלים:

ואת בהמת הלוים וגו'. לא פדו בהמות הלוים את בכורי בהמה טהורה של ישראל אלא את פטרי חמוריהם ושה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל תדע שהרי מנה העודפים באדם ולא מנה העודפים בבהמה (שם ד, ב):

ואת פדויי השלשה וגו'. ואת הבכורות הצריכין להפדות בהם אלו השלשה ושבעים ומאתים העודפים בהם ויתרים על הלוים מהם תקח חמשת שקלים לגלגלת כך היתה מכירתו של יוסף עשרים כסף שהיה בכורה של רחל (ב"ר פד, יח):

העדפים על פדויי הלוים. על אותן שפדו הלוים בגופן:

חמשה וששים ושלש מאות ואלף. כך סכום החשבון חמשת שקלים לגלגלת למאתים בכורות אלף שקל לשבעים בכורות שלש מאות וחמשים שקל לשלש בכורות חמשה עשר שקל אמר כיצד אעשה בכור שאומר לו תן חמשת שקלים יאמר לי אני מפדויי הלוים מה עשה הביא שנים ועשרין אלף פתקין וכתב עליהן בן לוי ומאתים ושבעים ושלשה פתקין כתב עליהן ה' שקלים בללן ונתנן בקלפי אמר להן בואו וטלו פתקיכם לפי הגורל (במדרש רבה ד, י. סנהדרין יז, א):

נשא את ראש וגו'. מנה מהם את הראויין לעבודת משא והן מבן שלשים ועד בן חמשים שנה והפחות משלשים לא נתמלא כחו מכאן אמרו (אבות ה, כא) בן שלשים לכח והיותר על בן חמשים כחו מכחיש מעתה:

קדש הקדשים. המקודש שבכולן הארון והשלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת וכלי שרת:

ובא אהרן ובניו וגו'. יכניסו כל כלי וכלי לנרתקו המפורש לו בפרשה זו ולא יצטרכו הלוים בני קהת אלא לשאת:

בנסוע המחנה. כשהענן מסתלק הם יודעין שיסעו:

קערות וכפות קשות ומנקיות. כבר פירשתי במלאכת המשכן (שמות כה, כט):

הנסך. הכסוי לשון מסך. (שם) אשר יוסך בהם:

מלקחיה. כמין צבת שמושך בה את הפתילה לכל צד שירצה:

מחתתיה. כמין כף קטנה ושוליה פשוטין ולא סגלגלים ואין לה מחיצה לפנים אלא מצדיה וחותה בה את דשן הנרות כשמטיבן:

נרתיה. לוצי"ש בלע"ז שנותנים בהן השמן והפתילות:

אל מכסה עור תחש. כמין מרצוף (כלים לב):

את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש. בתוך המשכן שהוא קדש והן כלי הקטרת שמשרתין בהם במזבח הפנימי:

ודשנו את המזבח. מזבח הנחשת:

ודשנו. יטלו את הדשן מעליו:

ופרשו עליו בגד ארגמן. ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות (יומא כא, ב) ואינה שורפתו שהיו כופין עליה פסכתר של נחשת (עירובין קד):

מחתת. שבהן חותים גחלים לתרומת הדשן שעשויה כמין מחבת שאין לה אלא שלש מחיצות ומלפניה שואבת את הגחלים:

מזלגות. צנוריות של נחשת שבהן מכין באברים שעל המזבח להפכן כדי שיתעכלו יפה ומהר:

יעים. הם מגרפות ובלע"ז ווידי"ל והן של נחושת ובהן מכבדין את הדשן מעל המזבח:

לכסת את הקדש. הארון והמזבח:

ואת כל כלי הקדש. המנורה וכלי שרת:

ומתו. שאם יגעו חייבין מיתה בידי שמים:

ופקדת אלעזר. שהוא ממונה עליהם לשאת אותם שמן וקטרת ושמן המשחה ומנחת התמיד עליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן:

פקדת כל המשכן. ועוד היה ממונה על משא בני קהת לצוות איש איש על עבודתו ועל משאו והוא המשכן וכל אשר בו כל הסדורים למעלה בפרשה זו אבל משא בני גרשון ומררי שאינן מקדש הקדשים על פי איתמר היה כמו שכתוב בפרשת נשא (להלן פסוק כח):

אל תכריתו. אל תגרמו להם שימותו:

ולא יבאו לראות כבלע את הקדש. לתוך נרתק שלו כמו שפירשתי למעלה בפרשה זו ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלונית ובלוע שלו הוא כסויו: