Peraşa Beşalahפרשת בשלח

Şemot 13:17–17:16, 116 ayet. Okunacağı gün: 23 Ocak 2027, Cumartesi.

Kızıldeniz'in yarılması, Deniz Şarkısı ve çölde man.

‹ ›

Şemot 13

1. aliya, Rişon

13:17

וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י ׀ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה׃

Paro halkı gönderdiğinde, Elokim onları Pelişti ülkesinin yolundan götürmedi, oysa o yol yakındı. Çünkü Elokim şöyle dedi: "Halk savaş görünce pişman olup Mitsrayim'e dönmesin."

אונקלוס וַהֲוָה כַּד שַׁלַח פַּרְעֹה יָת עַמָא וְלָא דַבָּרִינוּן יְיָ אֹרַח אַרְעָא פְלִשְׁתָּאֵי אֲרֵי קָרִיבָא הוּא אֲרֵי אֲמַר יְיָ דִילְמָא יְזוּעוּן עַמָא בְּמֶחֱזֵיהוֹן קְרָבָא וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם:

Raşi (4)

ויהי בשלח פרעה וגו' ולא נחם. ולא נהגם, כמו לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם (שמות לב, לד), בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ (משלי ו, כב):

כי קרוב הוא. ונוח לשוב באותו הדרך למצרים. ומדרש אגדה יש הרבה:

בראותם מלחמה. כגון מלחמת וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי וגו' (במדבר יד, מב), אם הלכו דרך ישר היו חוזרים, ומה אם כשהקיפם דרך מעוקם אמרו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, אם הוליכם בפשוטה על אחת כמה וכמה (מכילתא פסחא פי"ח). (לפי סדר הכתוב נראה הרשימות מהופכים, ועיין ברא"ם ובג"א ובמ"י ישוב נכון ע"ז):

פן ינחם. יחשבו מחשבה על שיצאו, ויתנו לב לשוב:

13:18

וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹהִ֧ים ׀אֶת־הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם־ס֑וּף וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

Elokim halkı çöl yolundan, Kızıl Deniz'e (Yam Suf) doğru dolaştırdı. İsrail oğulları Mitsrayim ülkesinden silahlanmış (beşte biri) olarak çıktılar.

אונקלוס וְאַסְחַר יְיָ יָת עַמָא אֹרַח מַדְבְּרָא יַמָא דְסוּף וּמְזָרְזִין סְלִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

Raşi (3)

ויסב. הסיבם מן הדרך הפשוטה לדרך העקומה:

ים סוף. כמו לים סוף. וסוף הוא לשון אגם שֶׁגְּדֵלִים בו קנים, כמו וַתָּשֶׂם בַּסּוּף (שמות ב, ג), קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ (ישעיה יט, ו):

וחמשים. אין חמושים אלא מזויינים, (לפי שהסיבתן במדבר גרם להם שעלו חמושים, שאילו היה דרך ישוב לא היו מחומשים להם כל מה שצריכין, אלא כאדם שעובר ממקום למקום ובדעתו לקנות שם מה שיצטרך, אבל כשהוא פורש למדבר צריך לזמן כל הצורך. וכתוב זה לא נכתב כי אם לשבר את האוזן, שלא תאמר, במלחמת עמלק ובמלחמת סיחון ועוג ומדין מהיכן היו להם כלי זיין שהכו ישראל בחרב. ברש"י ישן) וכן הוא אומר, וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים (יהושע א, יד), וכן תרגם אונקלוס מְזָרְזִין, כמו וַיֶָּרק אֶת חֲנִיכָיו (בראשית יד, יד) וזריז. דבר אחר חמושים מחומשים, אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה:

13:19

וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם׃

Moşe Yosef'in kemiklerini yanına aldı; çünkü Yosef İsrail oğullarına ant içirip şöyle demişti: "Elokim sizi mutlaka ziyaret edecek (hatırlayacak); o zaman kemiklerimi buradan sizinle birlikte çıkarın."

אונקלוס וְאַסִיק משֶׁה יָת גַרְמֵי יוֹסֵף עִמֵהּ אֲרֵי אוֹמָאָה אוֹמִי יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר מִדְכַּר דְכִיר יְיָ יָתְכוֹן וְתַסְקוּן יָת גַרְמַי מִכָּא עִמְכוֹן:

Raşi (2)

השבע השביע. השביעם שישביעו לבניהם, למה לא השביע בניו שישאוהו לארץ כנען מיד, כמו שהשביע יעקב, אמר יוסף, אני שליט הייתי במצרים והיה ספוק בידי לעשות, אבל בָּנַי לא יניחום מצרים לעשות, לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם, שישאוהו (מכילתא פי"ח):

והעליתם את עצמותי מזה אתכם. לאחיו השביע כן, למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם, שנאמר אתכם:

13:20

וַיִּסְע֖וּ מִסֻּכֹּ֑ת וַיַּחֲנ֣וּ בְאֵתָ֔ם בִּקְצֵ֖ה הַמִּדְבָּֽר׃

Sukot'tan yola çıkıp çölün kenarındaki Etam'da konakladılar.

אונקלוס וּנְטָלוּ מִסֻכּוֹת וּשְׁרוֹ בְאֵתָם בִּסְטַר מַדְבְּרָא:

Raşi

ויסעו מסכות. ביום השני, שהרי בראשון באו מרעמסס לסכות:

13:21

וַֽיהֹוָ֡ה הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם בְּעַמּ֤וּד עָנָן֙ לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וְלַ֛יְלָה בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם לָלֶ֖כֶת יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃

Hashem onlara yolu göstermek için gündüz bulut sütunu içinde, onlara ışık vermek için gece ateş sütunu içinde önlerinden gidiyordu; böylece gece gündüz yürüyebiliyorlardı.

אונקלוס וַיְיָ מְדַבַּר קָדָמֵיהוֹן בִּימָמָא בְּעַמוּדָא דַעֲנָנָא לְדַבָּרוּתְהוֹן בְּאוֹרְחָא וְלֵילְיָא בְּעַמוּדָא דְאֶשָׁתָא לְאַנְהָרָא לְהוֹן לְמֵיזַל בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא:

Raşi

לנחתם הדרך. נקוד פתח, שהוא כמו להנחותם, כמו לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ (דברים א, לג), שהוא כמו להראותכם, אף כאן להנחותם ע"י שליח, ומי הוא השליח, עמוד הענן, והקב"ה בכבודו מוליכו לפניהם, ומכל מקום את עמוד הענן הכין להנחותם על ידו, שהרי על ידי עמוד הענן הם הולכים. עמוד הענן אינו לאורה אלא להורותם הדרך:

13:22

לֹֽא־יָמִ֞ישׁ עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ יוֹמָ֔ם וְעַמּ֥וּד הָאֵ֖שׁ לָ֑יְלָה לִפְנֵ֖י הָעָֽם׃

Gündüz bulut sütunu ve gece ateş sütunu halkın önünden ayrılmadı.

אונקלוס לָא יַעֲדֵי עַמוּדָא דַעֲנָנָא בִּימָמָא וְאַף לָא עַמוּדָא דְאֶשָׁתָא בְּלֵילְיָא קֳדָם עַמָא:

Raşi

לא ימיש. הקב"ה את עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, מגיד שעמוד הענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן, שעד שלא ישקע זה עולה זה (שבת כג:):

Şemot 14

14:1

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

Hashem Moşe'ye şöyle dedi:

אונקלוס וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:

14:2

דַּבֵּר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַחֲנ֖וּ עַל־הַיָּֽם׃

"İsrail oğullarına söyle, geri dönüp Pi-Hahirot'un önünde, Migdol ile deniz arasında, Baal-Tsefon'un önünde konaklasınlar; onun karşısında, denizin kıyısında konaklayın.

אונקלוס מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִיתוּבּוּן וְיִשְׁרוּן קֳדָם פּוּם חִירָתָא בֵּין מִגְדוֹל וּבֵין יַמָא קֳדָם בְּעֵיל צְפוֹן לְקִבְלֵהּ תִּשְׁרוּן עַל יַמָא:

Raşi (3)

וישבו. לאחוריהם, לצד מצרים היו מקרבין כל יום השלישי, כדי להטעות את פרעה, שיאמר תועים הם בדרך, כמו שנאמר ואמר פרעה לבני ישראל וגו':

ויחנו לפני פי החירות. הוא פיתום, ועכשיו נקרא פי החירות, על שם שנעשו שם בני חורין (מכילתא בשלח פ"א), והם שני סלעים גבוהים זקופים, והגיא שביניהם קרוי פי הסלעים:

לפני בעל צפון. הוא נשאר מכל אלהי מצרים, כדי להטעותן, שיאמרו קשה יראתן (שם), ועליו פירש איוב מַשְׂגִּיא לַגֹּויִם וַיְאַבְּדֵם (איוב יב, כג):

14:3

וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר׃

Paro İsrail oğulları için 'Ülkede şaşkın dolaşıyorlar; çöl onların önünü kapadı' diyecek.

אונקלוס וְיֵימַר פַּרְעֹה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְעַרְבְּלִין אִנוּן בְּאַרְעָא אֲחַד עֲלֵיהוֹן מַדְבְּרָא:

Raşi (3)

ואמר פרעה. כשישמע שהם שָׁבִים לאחוריהם:

לבני ישראל. על בני ישראל. וכן ה' יִלָּחֵם לָכֶם, עליכם. אִמְרִי לִי אָחִי הוּא (בראשית כ, יג), אמרי עלי:

נבכים הם. כלואים ומשוקעים, ובלע"ז שיר"יר כמו בִּעֵמֶק הַבָּכָא (תהלים פד, ז), מִבְּכִי נְהָרֹות (איוב כח, יא), נִבְכֵי יָם (שם לח, טז). נבכים הם, כלואים הם במדבר, שאינן יודעין לצאת ממנו ולהיכן ילכו:

14:4

וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת־לֵב־פַּרְעֹה֮ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵֽן׃

Paro'nun yüreğini güçlendireceğim, sizi izleyecek; Paro ve bütün ordusu aracılığıyla yüceltileceğim. Mitsriler benim Hashem olduğumu bilecekler." Onlar da öyle yaptılar.

אונקלוס וְאַתְקֵף יָת לִבָּא דְפַרְעֹה וְיִרְדַף בַּתְרֵיהוֹן וְאֶתְיַקַר בְּפַרְעֹה וּבְכָל מַשִׁרְיָתֵהּ וְיִדְעוּן מִצְרָאֵי אֲרֵי אֲנָא יְיָ וַעֲבָדוּ כֵן:

Raşi (3)

ואכבדה בפרעה. כשהקב"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד, וכן הוא אומר וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתֹּו וגו', ואחר כך וְהִתְגַדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וִנֹודַעְתִּי וגו' (יחזקאל לח, כב—כג), ואומר שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת, ואחר כך נֹודָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים (תהלים עו, ד—ב), ואומר נֹודַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה (שם ט, יז):

בפרעה ובכל חילו. הוא התחיל בעבירה וממנו התחילה הפורענות (מכילתא פ"א):

ויעשו כן. להגיד שבחן ששמעו לקול משה, ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו, אנו צריכים לברוח, אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם (שם):

14:5

וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַ֠יֵּהָפֵ֠ךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַעֲבָדָיו֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי־שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָבְדֵֽנוּ׃

Mitsrayim kralına halkın kaçtığı bildirildi. Paro'nun ve kullarının yüreği halka karşı döndü ve şöyle dediler: "İsrail'i bize kulluk etmekten salıvermekle ne yaptık?"

אונקלוס וְאִתְחַוָא לְמַלְכָּא דְמִצְרַיִם אֲרֵי אֲזַל עַמָא וְאִתְהֲפִיךְ לִבָּא דְפַרְעֹה וְעַבְדוֹהִי לְעַמָא וַאֲמָרוּ מָא דָא עֲבַדְנָא אֲרֵי שַׁלַחְנָא יָת יִשְׂרָאֵל מִפָּלְחָנָנָא:

Raşi (3)

ויוגד למלך מצרים. אִיקְטוּרִין שלח עמהם (מכילתא פ"א), וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב, וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי, ובחמישי ובששי רדפו אחריהם, וליל שביעי ירדו לים, בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח, לכך אנו קורין השירה ביום השביעי:

ויהפך. נהפך ממה שהיה, שהרי אמר להם קוּמוּ צְּאוּ מִתֹּוךְ עַמִּי (שמות יב, לא), ונהפך לבב עבדיו, שהרי לשעבר היו אומרים לו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמֹוקֵשׁ, ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום:

מעבדנו. מעבוד אותנו:

14:6

וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת־רִכְבּ֑וֹ וְאֶת־עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ׃

Savaş arabasını hazırlattı ve halkını yanına aldı.

אונקלוס וְטַקִיס יָת רְתִכֵּהּ וְיָת עַמֵהּ דַבַּר עִמֵהּ:

Raşi (2)

ויאסר את רכבו. הוא בעצמו (מכילתא פ"א):

ואת עמו לקח עמו. מְשָׁכָם בדברים, לקינו ונטלו ממוננו ושלחנום, בואו עמי, ואני לא אתנהג עמכם כשאר מלכים, דרך שאר מלכים עבדיו קודמין לו במלחמה, ואני אקדים לפניכם, שנאמר וּפַרְעֹה הִקְרִיב, הקריב עצמו מיהר לפני חיילותיו, דרך שאר מלכים ליטול ביזה בראש כמו שיבחר, אני אשוה עמכם בחלק, שנאמר אֲחַלֵּק שָׁלָל:

14:7

וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת רֶ֙כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל־כֻּלּֽוֹ׃

Seçme altı yüz savaş arabasını ve Mitsrayim'in bütün savaş arabalarını aldı; hepsinin üzerinde komutanlar vardı.

אונקלוס וּדְבַר שִׁתְּ מְאָה רְתִכִּין בְּחִירָן וְכֹל רְתִכֵּי מִצְרָאֵי וְגִבָּרִין מְמַנָן עַל כֻּלְהוֹן:

Raşi (3)

בחור. נבחרים, בחור לשון יחיד, כל רכב ורכב שבמנין זה היה בחור:

וכל רכב מצרים. ועמהם כל שאר הרכב, ומהיכן היו הבהמות הללו, אם תאמר מִשֶׁל מצרים, הרי נאמר וַיָּמָת כֹל מִקְנֵה מִצְרָיִם (שמות ט, י), ואם תאמר מִשֶׁל ישראל, והלא נאמר וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ (שם י, כו), מִשֶׁל מי היו, מהירא את דבר ה', מכאן היה רבי שמעון אומר, כשר שבמצרים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו (מכילתא פ"א):

ושלשים על כלו. שרי צבאות כתרגומו:

14:8

וַיְחַזֵּ֣ק יְהֹוָ֗ה אֶת־לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה׃

Hashem Mitsrayim kralı Paro'nun yüreğini güçlendirdi ve o İsrail oğullarını izledi. İsrail oğulları ise yüksek bir elle (açıkça, başları dik) çıkıyorlardı.

אונקלוס וְתַקִיף יְיָ יָת לִבָּא דְפַרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וּרְדַף בָּתַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְפָקוּ בְּרֵישׁ גְלִי:

Raşi (2)

ויחזק ה' את לב פרעה. שהיה תולה אם לרדוף אם לאו, וחזק את לבו לרדוף:

ביד רמה. בגבורה גבוהה ומפורסמת (מכילתא פ"א):

2. aliya, Şeni

14:9

וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל־הַיָּ֔ם כָּל־סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל־פִּי֙ הַֽחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן׃

Mitsriler, Paro'nun bütün atları, savaş arabaları, atlıları ve ordusu onları izleyip deniz kıyısında, Pi-Hahirot yanında, Baal-Tsefon'un önünde konaklarken onlara yetiştiler.

אונקלוס וּרְדָפוּ מִצְרָאֵי בַּתְרֵיהוֹן וְאַדְבִּיקוּ יָתְהוֹן כַּד שָׁרָן עַל יַמָא כָּל סוּסָוַת רְתִכֵּי פַרְעֹה וּפָרָשׁוֹהִי וּמַשִׁרְיָתֵהּ עַל פּוּם חִירָתָא קֳדָם בְּעֵיל צְפוֹן:

14:10

וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָֽה׃

Paro yaklaştı. İsrail oğulları gözlerini kaldırıp baktılar ki Mitsriler arkalarından geliyor; çok korktular ve İsrail oğulları Hashem'e feryat ettiler.

אונקלוס וּפַרְעֹה קְרֵיב וּזְקָפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת עֵינֵיהוֹן וְהָא מִצְרָאֵי נַטְלִין בַּתְרֵיהוֹן וּדְחִילוּ לַחֲדָא וּזְעִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ:

Raşi (3)

ופרעה הקריב. היה לו לכתוב ופרעה קרב, מהו הקריב, הקריב עצמו ונתאמץ לקדם לפניהם, כמו שהתנה עמהם:

נסע אחריהם. בלב אחד כאיש אחד. דבר אחר והנה מצרים נוסע אחריהם, ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור למצרים (תנחומא בשלח יג):

ויצעקו. תפשו אומנות אבותם (מכילתא פ"ב). באברהם הוא אומר, אֶל הַמָּקֹום אֲשֶׁר עָמַד שָׁם (בראשית יט, כז). ביצחק, לָשׂוּחַ בַּשָׂדֶה (שם כד, סג). ביעקב, וַיִּפְגַּע בַּמָּקֹום (שם כח, יא):

14:11

וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ הֲֽמִבְּלִ֤י אֵין־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃

Moşe'ye şöyle dediler: "Mitsrayim'de mezar olmadığı için mi bizi çölde ölmeye getirdin? Bizi Mitsrayim'den çıkarmakla bize ne yaptın?

אונקלוס וַאֲמָרוּ לְמשֶׁה הֲמִדְלֵית קְבָרִין בְּמִצְרַיִם דְבַרְתָּנָא לִמְמַת בְּמַדְבְּרָא מָא דָא עֲבַדְתָּא לָנָא לְאַפָּקוּתָנָא מִמִצְרָיִם:

Raşi

המבלי אין קברים. וכי מחמת חסרון קברים, שאין קברים במצרים ליקבר שם, לקחתנו משם. שיפו"ר פלינצס"א דינו"ן פושי"ש:

14:12

הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃

Mitsrayim'de sana 'Bizi bırak, Mitsrilere kulluk edelim' dediğimiz söz bu değil miydi? Çünkü Mitsrilere kulluk etmek bizim için çölde ölmekten iyiydi."

אונקלוס הֲלָא דֵין פִּתְגָמָא דִי מַלֵלְנָא עִמָךְ בְמִצְרַיִם לְמֵימַר שְׁבוֹק מִנָנָא וְנִפְלַח יָת מִצְרָאֵי אֲרֵי טַב לָנָא דְנִפְלַח יָת מִצְרָאֵי מִדִנְמוּת בְּמַדְבְּרָא:

Raşi (2)

אשר דברנו אליך במצרים. והיכן דברו, יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּוט (שמות ה, כא — מכילתא פ"ב):

ממותנו. מאשר נמות, ואם היה נקוד מלאפו"ם, (ר"ל חול"ם, כנודע לבעלי דקדוק שקראו חול"ם מלאפו"ם, ועיין לקמן פרשת יתרו ברש"י פסוק פן יפרוץ) היה נבאר ממיתתנו, עכשיו שנקוד בשורק, נבאר מאשר נמות. וכן מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ, שנמות. וכן מִי יִתֵּן מוּתִי (שמואל־ב יט, יט) דאבשלום, שאמות. כמו לְיֹום קוּמִי לָעַד (צפניה ג, ח), עַד שׁוּבִי בְשָׁלֹום (דברי הימים־ב יח, כו) שאקום שאשוב:

14:13

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃

Moşe halka şöyle dedi: "Korkmayın! Durun ve Hashem'in bugün sizin için yapacağı kurtuluşu görün. Çünkü bugün gördüğünüz Mitsrileri bir daha sonsuza dek görmeyeceksiniz.

אונקלוס וַאֲמַר משֶׁה לְעַמָא לָא תִדְחֲלוּן אִתְעַתָּדוּ וַחֲזוֹ יָת פּוּרְקָנָא דַיְיָ דְיַעְבֵּד לְכוֹן יוֹמָא דֵין אֲרֵי כְּמָא דִחֲזֵיתוּן יַת מִצְרָאֵי יוֹמָא דֵין לָא תוֹסְפוּן לְמֶחֱזֵיהוֹן עוֹד עַד עָלְמָא:

Raşi

כי אשר ראיתם את מצרים וגו'. מה שראיתם אותם אינו אלא היום, היום הוא שראיתם אותם ולא תוסיפו עוד:

14:14

יְהֹוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן׃

Hashem sizin için savaşacak; siz susun."

אונקלוס יְיָ יְגִיחַ לְכוֹן קְרָב וְאַתּוּן תִּשְׁתְּקוּן:

Raşi

ה' ילחם לכם. בשבילכם, וכן כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם, וכן אִם לָאֵל תְּרִיבוּן (איוב יג, ח), וכן וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי (בראשית כד, ז), וכן ה ַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל (שופטים ו, לא):

3. aliya, Şelişi

14:15

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃

Hashem Moşe'ye şöyle dedi: "Neden bana feryat ediyorsun? İsrail oğullarına söyle, yola koyulsunlar.

אונקלוס וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה קַבֵּלִית צְלוֹתָךְ מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִטְלוּן:

Raşi (2)

מה תצעק אלי. למדנו, שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה, לא עת עתה להאריך בתפלה, שישראל נתונין בצרה. דבר אחר מה תצעק אלי, עלי הדבר תלוי ולא עליך, כמ"ש להלן, עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי (ישעיה מה, יא):

דבר אל בני ישראל ויסעו. אין להם אלא ליסע, שאין הים עומד בפניהם, כדאי זכות אבותיהם, והם, והאמונה שהאמינו בי ויצאו, לקרוע להם הים (מכילתא פ"ג):

14:16

וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת־מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת־יָדְךָ֛ עַל־הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה׃

Sen de değneğini kaldır, elini denizin üzerine uzat ve onu yar; İsrail oğulları denizin ortasından kuru toprak üzerinden geçsinler.

אונקלוס וְאַתְּ טוֹל יָת חֻטְרָךְ וַאֲרֵים יָת יְדָךְ עַל יַמָא וּבְזָעוֹהִי וְיֵעֲלוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוֹ יַמָא בְּיַבֶּשְׁתָּא:

14:17

וַאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת־לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל־חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃

Ben de işte Mitsrilerin yüreğini güçlendireceğim, onların arkasından girecekler. Paro, bütün ordusu, savaş arabaları ve atlıları aracılığıyla yüceltileceğim.

אונקלוס וַאֲנָא הָא אֲנָא מְתַקֵף יָת לִבָּא דְמִצְרָאֵי וְיֵעֲלוּן בַּתְרֵיהוֹן וְאֶתְיַקַר בְּפַרְעֹה וּבְכָל מַשִׁרְיָתֵהּ בִּרְתִכּוֹהִי וּבְפָרָשׁוֹהִי:

14:18

וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה בְּהִכָּבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָרָשָֽׁיו׃

Paro, savaş arabaları ve atlıları aracılığıyla yüceltildiğimde Mitsriler benim Hashem olduğumu bilecekler."

אונקלוס וְיִדְּעוּן מִצְרָאֵי אֲרֵי אֲנָא יְיָ בְּאִתְיַקָרוּתִי בְּפַרְעֹה בִּרְתִכּוֹהִי וּבְפָרָשׁוֹהִי:

14:19

וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃

İsrail ordusunun önünden giden Elokim'in meleği yer değiştirip arkalarına geçti; bulut sütunu da önlerinden kalkıp arkalarında durdu.

אונקלוס וּנְטַל מַלְאֲכָא דַיְיָ דִמְדַבַּר קֳדָם מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲתָא מִבַּתְרֵיהוֹן וּנְטַל עַמּוּדָא דַעֲנָנָא מִן קֳדָמֵיהוֹן וּשְׁרָא מִבַּתְרֵיהוֹן:

Raşi (2)

וילך מאחריהם. להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ולקבל חצים וּבְלִיסְטְרָאוֹת של מצרים. בכל מקום הוא אומר מלאך ה', וכאן מלאך האלהים, אין אלהים בכל מקום אלא דין, מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה, אם להנצל אם להאבד עם מצרים:

ויסע עמוד הענן. כשחשיכה, והשלים עמוד הענן את המחנה לעמוד האש, לא נסתלק הענן כמו שהיה רגיל להסתלק ערבית לגמרי, אלא נסע והלך לו מאחריהם, להחשיך למצרים:

14:20

וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין ׀ מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַחֹ֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת־הַלָּ֑יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל־זֶ֖ה כָּל־הַלָּֽיְלָה׃

Mitsrayim ordusu ile İsrail ordusu arasına girdi. Bulut ve karanlık (Mitsriler için) vardı, geceyi ise (İsrail için) aydınlatıyordu; bütün gece biri ötekine yaklaşmadı.

אונקלוס וְעַל בֵּין מַשְׁרִיתָא דְמִצְרָאֵי וּבֵין מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל וַהֲוָה עֲנָנָא וְקַבְלָא לְמִצְרָאֵי וּלְיִשְׂרָאֵל נְהַר כָּל לֵילְיָא וְלָא אִתְקְרִיבוּ דֵין לְוָת דֵין כָּל לֵילְיָא:

Raşi (4)

ויבא בין מחנה מצרים. משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו, באו לסטים לשבותו, נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, בא זאב מאחריו, נתנו לפניו, באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו, נתנו על זרועו ונלחם בהם. כך וְאָנֹכִי תִּרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרֹועֹתָיו (הושע יא, ג):

ויהי הענן והחשך. למצרים:

ויאר. עמוד האש את הלילה לישראל, והלך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה, והחשך של ערפל לצד מצרים:

ולא קרב זה אל זה. מחנה אל מחנה (מכילתא פ"ד):

14:21

וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־יָדוֹ֮ עַל־הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ יְהֹוָ֣ה ׀אֶת־הַ֠יָּ֠ם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל־הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַיָּ֖ם לֶחָרָבָ֑ה וַיִּבָּקְע֖וּ הַמָּֽיִם׃

Moşe elini denizin üzerine uzattı. Hashem bütün gece güçlü bir doğu rüzgârıyla denizi geri çekti ve denizi kuru toprağa çevirdi; sular yarıldı.

אונקלוס וַאֲרֵים משֶׁה יָת יְדֵהּ עַל יַמָּא וְדַבַּר יְיָ יָת יַמָּא בְּרוּחַ קִדוּמָא תַקִיף כָּל לֵילְיָא וְשַׁוִי יָת יַמָּא לְיַבֶּשְׁתָּא וְאִתְבְּזָעוּ מַיָּא:

Raşi (2)

ברוח קדים עזה. ברוח קדים שהיא עזה שברוחות, הוא הרוח שהקב"ה נפרע בה מן הרשעים, שנאמר כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם (ירמי' יח, יז), יָבֹא קָדִים רוּחַ ה' (הושע יג, טו), רוּחַ הַקָּדִים שְׁבָרֵךְ בְּלְב יַמִּים (יחזקאל כז, כו), הָגָה בְּרוּחֹו הַקָּשָׁה בְּיֹום קָדִים (ישעיה כז, ח):

ויבקעו המים. כל מים שבעולם (מכילתא פ"ד):

14:22

וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃

İsrail oğulları denizin ortasından kuru toprak üzerinde yürüdüler; sular sağlarında ve sollarında onlar için bir duvar gibiydi.

אונקלוס וְעַלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוֹ יַמָא בְּיַבֶּשְׁתָּא וּמַיָּא לְהוֹן שׁוּרִין מִיַּמִינֵהוֹן וּמִסְמָאלֵהוֹן:

14:23

וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֙יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָרָשָׁ֑יו אֶל־תּ֖וֹךְ הַיָּֽם׃

Mitsriler onları izleyip arkalarından denizin ortasına girdiler; Paro'nun bütün atları, savaş arabaları ve atlıları.

אונקלוס וּרְדָפוּ מִצְרָאֵי וְעַלוּ בַתְרֵיהוֹן כֹּל סוּסָוַת פַּרְעֹה רְתִכּוֹהִי וּפָרָשׁוֹהִי לְגוֹ יַמָא:

Raşi

כל סוס פרעה. וכי סוס אחד היה, אלא מגיד שאין כולם חשובין לפני המקום אלא כסוס אחד:

14:24

וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף יְהֹוָה֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם׃

Sabah nöbetinde Hashem ateş ve bulut sütunundan Mitsrayim ordusuna baktı ve Mitsrayim ordusunu karıştırdı.

אונקלוס וַהֲוָה בְּמַטְרַת צַפְרָא וְאִסְתְּכֵי יְיָ לְמַשְׁרִיתָא דְמִצְרָאֵי בְּעַמוּדָא דְאֶשָׁתָא וַעֲנָנָא וְשַׁגִישׁ יָת מַשְׁרִיתָא דְמִצְרָאֵי:

Raşi (4)

באשמרת הבוקר. שלשת חלקי הלילה קרוין אשמורת, ואותה שלפני הבקר קורא אשמורת הבוקר (ברכות ג.). ואומר אני, לפי שהלילה חלוק למשמרות שיר של מלאכי השרת, כת אחר כת לשלשה חלקים, לכך קרוי אשמורת, וזהו שתרגם אונקלוס מַטְרַת:

וישקף. ויבט, כלומר פנה אליהם להשחיתם. ותרגומו וְאִסְתְּכֵי, אף הוא לשון הבטה, כמו שְׂדֵה צֹפִים (במדבר כג, יד), לַחֲקַל סְכוּתָה:

בעמוד אש וענן. עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט, ועמוד אש מרתיחו, וטלפי סוסיהם משתמטות (מכילתא פ"ה):

ויהם. לשון מהומה, אשטורד"יטון בלע"זערבבם, נטל סִגְנָיוֹת שלהם. ושנינו בפרקי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, כל מקום שנאמר בו מהומה, הרעשת קול הוא, וזה אב לכלן, וַיַּרְעֵם ה' בְּקֹול גָּדֹול וגו' עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם (שמואל־א ז, י):

14:25

וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְהֹוָ֔ה נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃

Savaş arabalarının tekerleklerini çıkardı ve onları ağırlıkla sürdürdü. Mitsriler şöyle dediler: "İsrail'in önünden kaçalım; çünkü Hashem onlar için Mitsrayim'e karşı savaşıyor."

אונקלוס וְאַעְדִי יָת גַלְגַלֵי רְתִכּוֹהִי וּמְדַבְּרִין לְהוֹן בִּתְקוֹף וַאֲמַר מִצְרָאֵי נֵעִירוֹק מִן קֳדָם יִשְׂרָאֵל אֲרֵי דָא הִיא גְבֻרְתָּא דַיְיָ דַעֲבֵד לְהוֹן קְרָבִין בְּמִצְרָיִם:

Raşi (3)

ויסר את אופן מרכבותיו. מכח האש נשרפו הגלגלים, והמרכבות נגררות, והיושבים בהם נעים ואבריהן מתפרקין:

וינהגהו בכבדות. בהנהגה שהיא כבדה וקשה להם, במדה שמדדו וַיַּכְבֵּד לִבֹּו הוּא וַעֲבָדָיו (שמות ט, לד), אף כאן וינהגהו בכבדות:

נלחם להם במצרים. במצריים. דבר אחר במצרים, בארץ מצרים, שכשם שאלו לוקים על הים, כך לוקים אותם שנשארו במצרים:

4. aliya, Revii

14:26

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת־יָדְךָ֖ עַל־הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֙יִם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם עַל־רִכְבּ֖וֹ וְעַל־פָּרָשָֽׁיו׃

Hashem Moşe'ye şöyle dedi: "Elini denizin üzerine uzat; sular Mitsrilerin, savaş arabalarının ve atlılarının üzerine geri dönsün."

אונקלוס וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֲרֵים יָת יְדָךְ עַל יַמָא וִיתוּבוּן מַיָא עַל מִצְרָאֵי עַל רְתִכֵּיהוֹן וְעַל פָּרָשֵׁיהוֹן:

Raşi

וישובו המים. שזקופים ועומדים כחומה, ישובו למקומם ויכסו על מצרים:

14:27

וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃

Moşe elini denizin üzerine uzattı ve sabah olurken deniz eski gücüne döndü. Mitsriler ona karşı kaçarken Hashem Mitsrileri denizin ortasına silkeledi.

אונקלוס וַאֲרֵים משֶׁה יָת יְדֵהּ עַל יַמָא וְתָב יַמָא לְעִדַן צַפְרָא לְתָקְפֵּהּ וּמִצְרָאֵי עָרְקִין לְקַדָמוּתֵהּ וְשַׁנִיק יְיָ יָת מִצְרָאֵי בְּגוֹ יַמָא:

Raşi (5)

לפנות בקר. לעת שהבוקר פונה לבא:

לאיתנו. לתקפו הראשון:

נסים לקראתו. שהיו מהוממים ומטורפים ורצין לקראת המים:

וינער ה'. כאדם שמנער את הקדירה והופך העליון למטה והתחתון למעלה, כך היו עולין ויורדין ומשתברין בים, ונתן הקב"ה בהם חיות לקבל היסורין:

וינער. וְשַׁנִּיק, והוא לשון טרוף בלשון ארמי. והרבה יש במדרש אגדה:

14:28

וַיָּשֻׁ֣בוּ הַמַּ֗יִם וַיְכַסּ֤וּ אֶת־הָרֶ֙כֶב֙ וְאֶת־הַפָּ֣רָשִׁ֔ים לְכֹל֙ חֵ֣יל פַּרְעֹ֔ה הַבָּאִ֥ים אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּיָּ֑ם לֹֽא־נִשְׁאַ֥ר בָּהֶ֖ם עַד־אֶחָֽד׃

Sular dönüp savaş arabalarını, atlıları ve onların arkasından denize giren Paro'nun bütün ordusunu örttü; onlardan tek biri bile kalmadı.

אונקלוס וְתָבוּ מַיָא וַחֲפוֹ יָת רְתִכַּיָא וְיָת פָּרָשַׁיָא לְכֹל מַשִׁרְיַת פַּרְעֹה דְעַלוּ בַתְרֵיהוֹן בְּיַמָא לָא אִשְׁתָּאַר בְּהוֹן עַד חָד:

Raşi

ויכסו את הרכב וגו' לכל חיל פרעה. כך דרך המקראות לכתוב למ"ד יתירה, כמו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחשֶׁת (שמות כז, ג), וכן לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן, בְּכֹל עֲבֹדָתֹו (שם יט), וְיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם לְכָל כְּלֵיהֶם, ואינה אלא תקון לשון:

14:29

וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֣וֹךְ הַיָּ֑ם וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם׃

İsrail oğulları ise denizin ortasından kuru toprak üzerinde yürüdüler; sular sağlarında ve sollarında onlar için bir duvardı.

אונקלוס וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַלִיכוּ בְיַבֶּשְׁתָּא בְּגוֹ יַמָא וּמַיָא לְהוֹן שׁוּרִין מִיַמִינֵהוֹן וּמִסְמָאלֵהוֹן:

14:30

וַיּ֨וֹשַׁע יְהֹוָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל־שְׂפַ֥ת הַיָּֽם׃

O gün Hashem İsrail'i Mitsrilerin elinden kurtardı; İsrail Mitsrileri deniz kıyısında ölü olarak gördü.

אונקלוס וּפְרַק יְיָ בְּיוֹמָא הַהוּא יָת יִשְׂרָאֵל מִידָא דְמִצְרָאֵי וַחֲזוֹ יִשְׂרָאֵל יָת מִצְרָאֵי מַיְתִין עַל כֵּיף יַמָא:

Raşi

וירא ישראל את מצרים מת. שפלטן הים על שפתו, כדי שלא יאמרו ישראל, כשם שאנו עולים מצד זה, כך הם עולין מצד אחר רחוק ממנו, וירדפו אחרינו:

14:31

וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה וַֽיַּאֲמִ֙ינוּ֙ בַּֽיהֹוָ֔ה וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ׃

İsrail Hashem'in Mitsrayim'e karşı yaptığı büyük eli (gücü) gördü. Halk Hashem'den korktu; Hashem'e ve kulu Moşe'ye inandılar.

אונקלוס וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת גְבוּרְתָּא יְדָא רַבְּתָא דִי עֲבַד יְיָ בְּמִצְרַיִם וּדְחִילוּ עַמָא מִן קֳדָם יְיָ וְהֵמִינוּ בְּמֵימְרָא דַיְיָ וּבִנְבִיאוּת משֶׁה עַבְדֵהּ:

Raşi

את היד הגדולה. את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקב"ה. והרבה לשונות נופלין על לשון יד, וכולן לשון יד ממש הן, והמפרשו יתקן הלשון אחר ענין הדבור:

Şemot 15

15:1

אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהֹוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃

O zaman Moşe ve İsrail oğulları Hashem'e bu şarkıyı söylediler. Şöyle dediler: "Hashem'e şarkı söyleyeceğim, çünkü yüce mi yücedir; atı ve binicisini denize attı.

אונקלוס בְּכֵן שַׁבַּח משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת תִּשְׁבַּחְתָּא הָדָא קֳדָם יְיָ וַאֲמָרוּ לְמֵימָר נְשַׁבַּח וְנוֹדֶה קָדָם יְיָ אֲרֵי אִתְגָאֵי עַל גֵוְתָנַיָא וְגֵאוּתָא דִילֵהּ הִיא סוּסְיָא וְרָכְבֵהּ רְמָא בְיַמָא:

Raşi (4)

אז ישיר משה. אז כשראה הנס, עלה בלבו שישיר שירה. וכן אָז יְדַבֵּר יְהֹושֻׁעַ (יהושע י, יב). וכן וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה (מלכים־א ז, ח), חשב בלבו שיעשה לה. אף כאן ישיר, אמר לו לבו שישיר, וכן עשה, ויאמרו לאמר אשירה לה'. וכן ביהושע כשראה הנס, אמר לו לבו שידבר, וכן עשה, וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל. וכן שירת הבאר, שפתח בה אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל (במדבר כא, יז), פירש אחריו עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ. אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה (מלכים־א יא, ז), פירשו בו חכמי ישראל שבקש לבנות ולא בנה, למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה, זהו ליישב פשוטו. אבל מדרשו אמרו רז"ל, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, וכן בכלן, חוץ משל שלמה שפירשוהו בקש לבנות ולא בנה. ואין לומר וליישב לשון הזה כשאר דברים הנכתבים בלשון עתיד והן מיד, כגון כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיֹּוב (איוב א, ה), עַל פִּי ה' יַחֲנוּ (במדבר ט, כג), וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן, לפי שהן דבר ההווה תמיד, ונופל בו בין לשון עתיד ובין לשון עבר, אבל זה שלא היה אלא לשעה, אינו יכול לישבו בלשון הזה:

כי גאה גאה. כתרגומו. (דבר אחר, בא הכפל לומר שעשה דבר שאי אפשר לבשר ודם לעשות, כשהוא נלחם בחבירו ומתגבר עליו, מפילו מן הסוס, וכאן סוס ורוכבו רמה בים, וכל שאי אפשר לעשות על ידי זולתו נופל בו לשון גאות, כמו כי גֵּאוּת עָשָׂה (ישעיה יב, ה), וכן כל השירה תמצא כפולה, עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, ה' איש מלחמה ה' שמו, וכן כולם. ברש"י ישן). דבר אחר כי גאה גאה, על כל השירות וכל מה שאקלס בו, עוד יש בו תוספת, ולא כמדת בשר ודם, שמקלסין אותו ואין בו:

סוס ורכבו. שניהם קשורים זה בזה, והמים מעלין אותם לרום ומורידין אותם לעומק ואינן נפרדין:

רמה. השליך, וכן וּרְמִיו לְגֹוא אַתּוּן נוּרָא (דניאל ג, כא). ומדרש אגדה, כתוב אחד אומר רמה, וכתוב אחד אומר ירה, מלמד שהיו עולין לרום ויורדין לתהום, כמו מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ (איוב לח, ו), מלמעלה למטה:

15:2

עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃

Gücüm ve şarkım Ya'dır (Hashem); O benim kurtuluşum oldu. Bu benim Kel'imdir, O'nu yücelteceğim (O'na bir yuva yapacağım); babamın Elokim'idir, O'nu yükselteceğim.

אונקלוס תָּקְפִּי וְתִשְׁבַּחְתִּי דְחִילָא יְיָ וַאֲמַר בְּמֵימְרֵהּ וַהֲוָה לִי לְפָרָק דֵין אֱלָהַי וְאֶבְנֵי לֵהּ מַקְדְשָׁא אֱלָהָא דַאֲבָהָתַי וְאֶפְלַח קֳדָמוֹהִי:

Raşi (4)

עזי וזמרת יה. אונקלוס תרגם תּוֹקְפִי וְתֻשְׁבַּחְתִּי, עזי כמו עזי בשור"ק, וזמרת כמו וזמרתי, ואני תמה על לשון המקרא, שאין לך כמוהו בנקודתו במקרא, אלא בשלשה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת, וכל שאר מקומות נקוד שור"ק, ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי (ירמיה טז, יט), עֻזֹּו אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה (תהלים נט, י), וכן כל תיבה בת שתי אותיות הנקודה מלאפו"ם, כשהיא מארכת באות שלישית ואין השניה (בשו"א) בחטף, הראשונה נקודה בשור"ק, כגון עז עזי, רוק רוקי, חק חקי, על עולו, יסור עולו, כל כלו, ושלישים על כלו. ואלו שלשה עזי וזמרת, של כאן ושל ישעיה ושל תהלים, נקודה בחטף קמ"ץ, ועוד אין באחד מהם כתוב וזמרתי, אלא וזמרת, וכלם סמוך להם ויהי לי לישועה. לכך אני אומר ליישב לשון המקרא, שאין עזי כמו עוזי, ולא וזמרת כמו וזמרתי, אלא עזי שם דבר הוא, כמו הַיֹּשְבִי בַּשָּׁמָיִם (שם קכג, א), שֹׁכְנִי בְחַגְוִי סֶלַע (עובדיה א, ג), שֹׁכְנִי סְנֶה (דברים לג, טז). וזהו השבח, עזי וזמרת יה, הוא היה לי לישועה, וזמרת דבוק הוא לתיבת ה', כמו לְעֶזְרַת ה' (שופטים ה, כג), בְּעֶבְרַת ה' (ישעיה ט, יח), עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם (קהלת ג, יח). ולשון וזמרת, לשון לֹא תִזְמֹור (ויקרא כה, ד), זְמִיר עָרִיצִים (ישעיה כה, ה), לשון כסוח וכריתה, עוזו ונקמתו של אלהינו היה לנו לישועה. ואל תתמה על לשון ויהי, שלא נאמר היה, שיש לנו מקראות מדברים בלשון זה, וזה דוגמתו, אֶת קִירֹות הַבַּיִת סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר וַיַעֲשׂ צְלָעֹות סָבִיב (מלכים־א ו, ה), היה לו לומר עשה צלעות סביב. וכן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹשְבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם (דברי הימים־ב י, יז), היה לו לומר מלך עליהם רחבעם. מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' וגו' וַישְׁחָטֵם (במדבר יד, טז), היה לו לומר שחטם. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח משֶׁה וגו' וַיָמֻתוּ (שם לו—לז), מתו היה לו לומר. וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבֹּו אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב (שמות ט, כא), היה לו לומר עזב:

זה אלי. בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים:

ואנוהו. אונקלוס תרגם לשון נוה, נָוֶה שַׁאֲנָן (ישעיה לג, כ), לִנְוֵה צֹאן (שם סה, י). דבר אחר ואנוהו, לשון נוי, אספר נויו ושבחו לבאי עולם, כגון מַה דֹּודֵךְ מִדֹּוד, דֹּודִי צַח וְאָדֹום (שיר השירים ה, ט—י), וכל הענין:

אלהי אבי. הוא זה, וארוממנהו. אלהי אבי, לא אני תחלת הקדושה, אלא מוחזקת ועומדת לי הקדושה, ואלהותו עלי מימי אבותי:

15:3

יְהֹוָ֖ה אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה יְהֹוָ֖ה שְׁמֽוֹ׃

Hashem savaş adamıdır (savaşların Efendisi); Hashem O'nun adıdır.

אונקלוס יְיָ מָרֵי נִצְחָן קְרָבַיָא יְיָ שְׁמֵהּ:

Raşi (2)

ה' איש מלחמה. בעל מלחמה, כמו אִישׁ נָעֳמִי (רות א, ג), וכל איש ואישך מתורגמין בעל, וכן וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ (מלכים־א ב, ב), לגבור:

ה' שמו. מלחמותיו לא בכלי זיין, אלא בשמו הוא נלחם, כמו שאמר דוד וְאָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאֹות (שמואל־א יז, מה). דבר אחר ה' שמו, אף בשעה שהוא נלחם ונוקם מאויביו, אוחז הוא במדתו לרחם על ברואיו ולזון את כל באי עולם, ולא כמדת מלכי אדמה, כשהוא עוסק במלחמה פונה עצמו מכל עסקים, ואין בו כח לעשות זו וזו:

15:4

מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף׃

Paro'nun savaş arabalarını ve ordusunu denize attı; seçkin komutanları Kızıl Deniz'de (Yam Suf) battı.

אונקלוס רְתִכֵּי פַּרְעֹה וּמַשִׁרְיָתֵהּ שְׁדִי בְיַמָא וּשְׁפַר גִבָּרוֹהִי אִטְבָּעוּ בְּיַמָא דְסוּף:

Raşi (3)

ירה בים. שַׁדִּי בְיַמָּא, שדי לשון ירייה. וכן הוא אומר אֹו יָרֹה יִיָּרֶה (שמות יט, יג), או אִשְׁתְּדָאָה אִישְׁתְּדֵי, והתי"ו משתמש באלו במקום התפעל:

ומבחר. שם דבר, כמו מרכב, משכב, מקרא קדש:

טבעו. אין טביעה אלא במקום טיט, כמו טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה (תהלים סט, ג), וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט (ירמיה לח, ו. — מכילתא פ"ד). מלמד שנעשה הים טיט, לגמול להם כמדתם ששעבדו את ישראל בחומר ובלבנים:

15:5

תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃

Derin sular onları örttü; taş gibi derinliklere indiler.

אונקלוס תְּהוֹמַיָא חֲפוֹ עֲלֵיהוֹן נְחָתוּ לְעוּמְקַיָא כְּאַבְנָא:

Raşi (2)

יכסימו. כמו יכסום, והיו"ד האמצעית יתירה בו, ודרך מקראות בכך, כמו וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן (דברים ח, יד), יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶך (תהלים לו, ט), והיו"ד ראשונה שמשמעה לשון עתיד, כך פרשוהו, טבעו בים סוף כדי שיחזרו המים ויכסו אותן. יכסיומו, אין דומה לו במקרא בנקודתו, ודרכו להיות בנקודתו יכסיומו במלא"פום (גם כאן מוכח להיות חולם כמ"ש):

כמו אבן. ובמקום אחר צללו כעופרת, ובמקום אחר יאכלמו כקש, הרשעים כקש, הולכים ומטורפין עולין ויורדין. בינונים כאבן, והכשרים כעופרת, שנחו מיד:

15:6

יְמִֽינְךָ֣ יְהֹוָ֔ה נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ יְהֹוָ֖ה תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב׃

Sağ elin, ey Hashem, güçte yücedir; sağ elin, ey Hashem, düşmanı ezer.

אונקלוס יַמִינָךְ יְיָ אַדִיר בְּחֵילָא יַמִינָךְ יְיָ תְּבָּרַת סָנְאָה:

Raşi (4)

ימינך. ימינך. שני פעמים, כשישראל עושין רצונו של מקום השמאל נעשית ימין:

ימינך ה' נאדרי בכח. להציל את ישראל, וימינך השנית תרעץ אויב. ולי נראה, אותה ימין עצמה תרעץ אויב, מה שאי אפשר לאדם לעשות שתי מלאכות ביד אחת. ופשוטו של מקרא, ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה, ימינך, היא תרעץ אויב, וכמה מקראות דוגמתו, כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיך ה' כִּי הִנְּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ (תהלים צב, י), עַד מָתַי רְשָׁעִים ה' עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ (שם צד, ג), נָשְׂאוּ נְהָרֹות ה' נָשְׂאוּ נְהָרֹות קֹולָם (שם צג, ג), לֹא לָנוּ ה' ל ֹא לָנוּ (שם קטו, א), אֶעֱנֶה נְאֻם ה' אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָּיִם (הושע ב, כג), אָנֹכִי לַה' אָנֹכִי אָשִׁירָה (שופטים ה, ג), לוּלֵי ה' וגו' לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם (תהלים קכד, א—ב), עוּרִי עוּרִי דְּבֹורָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר (שופטים ה, יב), תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל רַגְלֵי עָנִי (ישעיה כו, ו), וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדֹּו (תהלים קלו, כא—כב):

נאדרי. היו"ד יתירה, כמו רַבָּתִי עָם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינֹות (איכה א, א), גְּנֻבְתִי יֹום (בראשית לא, לט):

תרעץ אויב. תמיד היא רועצת ומשברת האויב, ודומה לו וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ את בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בשופטים (י, ח). (דבר אחר, ימינך הנאדרת בכח היא משברת ומלקה אויב):

15:7

וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃

Yüceliğinin büyüklüğüyle sana karşı kalkanları yıkarsın; öfkeni gönderirsin, onları saman gibi yer.

אונקלוס וּבִסְגֵי תָקְפָּךְ תְּבַרְתָּנוּן לִדְקָמוּ עַל עַמָךְ שַׁלַחְתָּ רוּגְזָךְ שֵׁיצִנוּן כְּנוּרָא לְקַשָׁא:

Raşi (2)

וברב גאונך. אם היד בלבד רועצת האויב, כשהוא מרימה ברוב גאונו אז יהרוס קמיו, ואם ברוב גאונו לבד אויביו נהרסים, ק"ו כששלח בם חרון אף יאכלמו:

תהרס. תמיד אתה הורס קָמֶיךָ הקמים נגדך, ומי הם הקמים כנגדו, אלו הקמים על ישראל, וכן הוא אומר, כִּי הִנֵּה אֹויְבֶיךָ יֶהֶמָיוּן (תהלים פג, ג), ומה היא ההמיה, עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סֹוד (שם שם, ד), ועל זה קורא אותם אויביו של מקום:

15:8

וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃

Burnunun soluğuyla sular yığıldı; akıntılar bir set gibi dikildi, derin sular denizin bağrında dondu.

אונקלוס וּבְמֵימַר פּוּמָךְ חַכִּימוּ מַיָא קָמוּ כְשׁוּר אֲזָלַיָא קָפוּ תְהוֹמִין בְּלִבָּא דְיַמָא:

Raşi (6)

וברוח אפיך. היוצא משני נחירים של אף, דִּבֵּר הכתוב כביכול בשכינה דוגמת מלך בשר ודם, כדי להשמיע אוזן הבריות כפי ההוה, שיוכלו להבין דבר. כשאדם כועס יוצא רוח מנחיריו, וכן עָלָה עָשָׁן בְּאַפֹּו (תהלים יח, ט), וכן וּמְרוּחַ אַפֹּו יִכְלוּ (איוב ד, ט), וזהו שאמר לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי (ישעיה מח, ט), כשזעפו נחה נשימתו ארוכה, וכשהוא כועס נשימתו קצרה. וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ (שם), ולמען תהלתי אשים חטם באפי, לסתום נחירי בפני האף והרוח שלא יצאו. לך, בשבילך. אחטם, כמו נאקה בחטם, במסכת שבת (נא:), כך נראה בעיני. וכל אף וחרון שבמקרא אני אומר כן, חרה אף, כמו וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב (איוב ל, ל), לשון שרפה ומוקד, שהנחירים מתחממים ונחרים בעת הקצף וחרון, מגזרת חרה, כמו רצון מגזרת רצה, וכן חמה לשון חמימות, על כן הוא אומר וַחֲמָתֹו בָּעֲרָה בֹו (אסתר א, יג), ובנוח החמה אומר, נתקררה דעתו:

נערמו מים.נערמו מים. אונקלוס תרגם לשון ערמימות, ולשון צחות המקרא כמו עֲרֵמַת חִטִּים (שיר השירים ז, ג), ונצבו כמו נד יוכיח:ממוקד רוח שיצא מאפך יבשו המים, והם נעשו כמין גלים וכריות של ערימה שהם גבוהים:

כמו נד. כתרגומו כְשׁוּר, כחומה:

נד. לשון צָבוּר וכנוס, כמו נֵד קָצִיר בְּיֹום נַחֲלָה (ישעיה יז, יא), כֹּנֵס כַּנֵּד (תהלים לג, ו), לא כתב כונס כנאד אלא כנד, ואילו היה כנד כמו כנאד, וכונס לשון הכנסה, היה לו לכתוב מכניס כבנאד מי הים, אלא כונס לשון אוסף וצובר הוא, וכן קָמוּ נֵד אֶחָד (יהושע ג, טז), וְיַעַמְדוּ נֵד אֶחָד (שם יג), ואין לשון קימה ועמידה בנאדות אלא בחומות וצבורים, ולא מצינו נאד נקוד אלא במלאפו"ם (חול"ם), כמו שִׂימָה דִמְעָתִי בְּנֹאדֶךָ (תהלים נו, ט), אֶת נֹאוד הֶחָלָב (שופטים ד, כ):

קפאו. כמו וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי (איוב י, ו), שהוקשו ונעשו כאבנים, והמים זורקים את המצרים על האבן בכח ונלחמים בם בכל מיני קושי:

בלב ים. בחוזק הים, ודרך המקראות לדבר כן, עד לֵב הַשָּׁמַיִם (דברים ד, יא), בְּלֵב הָאֵלָה (שמואל־ב יח, יד), לשון עקרו ותקפו של דבר:

15:9

אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃

Düşman şöyle dedi: 'İzleyeceğim, yetişeceğim, ganimeti bölüşeceğim; canım onlardan doyacak. Kılıcımı çekeceğim, elim onları yok edecek.'

אונקלוס דַהֲוָה אֲמַר סָנְאָה אֶרְדוֹף אַדְבֵּק אֲפַלֵג בִּזְתָא תִּשְׂבַּע מִנְהוֹן נַפְשִׁי אֶשְׁלוֹף חַרְבִּי תְּשֵׁיצִינוּן יְדִי:

Raşi (4)

אמר אויב. לעמו, כְּשֶׁפִּתָּם בדברים ארדוף ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי:

תמלאמו.נפשי. תמלא מהםרוחי ורצוני, ואל תתמה על תיבה המדברת בשתים, תמלאמו תמלא מהם, יש הרבה כלשון הזה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי (שופטים א, טו), כמו נתת לי. וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרֹו לְשָׁלֹם (בראשית לז, ד), כמו דבר עמו. בָּנַי יְצָאֻנִי (ירמיה י, כ), כמו יצאו ממני. מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנוּ (איוב לא, לז), כמו אגיד לו. אף כאן תמלאמו, תמלא נפשי מהם:

אריק חרבי. אשלוף, ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתו ונשאר ריק, נופל בו לשון הרקה, כמו מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם (בראשית מב, לה), וְכֵליו יָרִיקוּ (ירמיה מח, יב). ואל תאמר, אין לשון ריקות נופל על היוצא, אלא על התיק ועל השק ועל הכלי שיצא ממנה, אבל לא על החרב ועל היין, ולדחוק ולפרש אריק חרבי כלשון וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו (בראשית יד, יד), אזדיין בחרבי, מצינו הלשון מוסב אף על היוצא, שֶׁמֶן תּוּרַק (שיר השירים א, ג), וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי (ירמיה מח, יא). לא הורק הכלי אין כתיב כאן, אלא לא הורק היין מכלי אל כלי, מצינו הלשון מוסב על היין, וכן וְהֵרִיקוּ חַרְבֹותָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ (יחזקאל כח, ז), דחירם:

תורישמו. לשון רישות ודלות, כמו מֹורִישׁ וּמַעֲשִׁיר (שמואל־א ב, ז):

15:10

נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלְלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃

Rüzgârınla üfledin, deniz onları örttü; güçlü sularda kurşun gibi battılar.

אונקלוס אֲמַרְתָּ בְּמֵימְרָךְ חֲפָא עֲלֵיהוֹן יַמָא אִשְׁתְּקָעוּ כַּאֲבָרָא בְּמַיִן תַּקִיפִין:

Raşi (3)

נשפת. לשון הפחה, וכן וְגַם נָשַׁף בָּהֶם (ישעיה מ, כד):

צללו. שקעו, עמקו לשון מצולה:

כעופרת. אבר, פלו"ם בלע"ז:

15:11

מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהֹוָ֔ה מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃

İlahlar arasında senin gibi kim var, ey Hashem? Kutsallıkta yüce, övgülerde heybetli, harikalar yapan senin gibi kim var?

אונקלוס לֵית בַּר מִנָךְ דְאַתְּ הוּא אֱלָהָא יְיָ לֵית בַּר מִנָךְ אֱלָהָא אַתְּ אַדִיר בְּקוּדְשָׁא דָחֵל תֻּשְׁבְּחָן עָבֵד פָּרִישָׁן:

Raşi (2)

באלים. בחזקים, כמו וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח (יחזקאל יז, יג), אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה (תהלים כב, כ):

נורא תהלת. יראוי מלהגיד תהלותיו פן ימעטו, כמ"ש לְךָ דֻּמִיָּה תְהִלָּה (שם סה, ב):

15:12

נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃

Sağ elini uzattın, yer onları yuttu.

אונקלוס אֲרֵמְתָּ יַמִינָךְ בְּלַעְתְּנוּן אַרְעָא:

Raşi (2)

נטית ימינך. כשהקב"ה נוטה ידו, הרשעים כָּלִים ונופלים, לפי שהכל נתון בידו ונופלים בהטייתה, וכן הוא אומר, וה' יַטֶּה יָדֹו וְכָשַׁל עֹוזֵר וְנָפַל עָזֻר (ישעיה לא, ג), משל לכלי זכוכית הנתונים בידי אדם, מטה ידו מעט והן נופלין ומשתברין:

תבלעמו ארץ. מכאן שזכו לקבורה, בשכר שאמרו ה' הצדיק:

15:13

נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ׃

Kurtardığın bu halka iyiliğinle yol gösterdin; gücünle onları kutsal konutuna yönelttin.

אונקלוס דַבַּרְהִי בְטַבְוָתָךְ עַמָא דְנַן דִפְרָקְתָּ סוֹבַרְהִי בְתָקְפָּךְ לְדִירָא דְקֻדְשָׁךְ:

Raşi

נהלת. לשון מנהל. ואונקלוס תרגם לשון נושא וסובל, ולא דקדק לפרש אחר לשון העברית:

15:14

שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת׃

Halklar duydu, titrediler; Peleşet'te oturanları sancı sardı.

אונקלוס שְׁמָעוּ עַמְמַיָא וְזָעוּ דַחֲלָא אַחֲדָתְנוּן דַהֲווֹ יָתְבִין בִּפְלָשֶׁת:

Raşi (2)

ירגזון. מתרגזין:

ישבי פלשת. מפני שהרגו את בני אפרים, שמיהרו את הקץ ויצאו בחזקה, כמפורש בדברי הימים, והרגום אנשי גת:

15:15

אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃

O zaman Edom'un beyleri dehşete düştü; Moav'ın güçlülerini titreme sardı; Kenaan'da oturanların hepsi eridi.

אונקלוס בְּכֵן אִתְבְּהִילוּ רַבְרְבֵי אֱדוֹם תַּקִיפֵי מוֹאָב אֲחַדָתְנוּן רְתֵיתָא אִתְבָּרוּ כֹּל דַהֲווֹ יָתְבִין בִּכְנָעַן:

Raşi (2)

אלופי אדום אילי מואב. והלא לא היה להם לירא כלום, שהרי לא עליהם הולכים, אלא מפני אנינות (מכילתא שירה פ"ט), שהיו מתאוננים ומצטערים על כבודם של ישראל:

נמוגו. נמסו, כמו בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה (תהלים סה, יא). אמרו, עלינו הם באים, לכלותינו ולירש את ארצנו:

15:16

תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ יְהֹוָ֔ה עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ׃

Üzerlerine korku ve dehşet düşsün; kolunun büyüklüğüyle taş gibi sessiz kalsınlar, ta ki halkın geçinceye dek, ey Hashem; ta ki edindiğin bu halk geçinceye dek.

אונקלוס תַּפִּיל עֲלֵיהוֹן אֵימְתָא וְדַחַלְתָּא בִּסְגֵי תָקְפָּךְ יִשְׁתְּקוּן כְּאַבְנָא עַד דְיֵעִבַּר עַמָךְ יְיָ יָת אַרְנוֹנָא עַד דְיֵעִבַּר עַמָא דְנַן דִי פְרַקְתָּא יָת יַרְדְנָא:

Raşi (4)

תפול עליהם אימתה. על הרחוקים:

ופחד. על הקרובים, כענין שנאמר כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֳשֶׁר הֹובִישׁ וגו' (יהושע ב, י. — מכילתא שירה פ"ט):

עד יעבור. עד יעבור. כתרגומו:

קנית. חבבת משאר אומות, כחפץ הקנוי בדמים יקרים שחביב על האדם:

15:17

תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהֹוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃

Onları getirip mirasın olan dağa dikeceksin; oturman için hazırladığın yere, ey Hashem; ellerinin kurduğu Mikdaş'a (Mabet'e), ey Efendim.

אונקלוס תָּעֵלִנוּן וְתַשְׁרִינוּן בְּטוּרָא דְאַחְסַנְתָּךְ אֲתַר מְתַקֵן לְבֵית שְׁכִנְתָּךְ אַתְקֵנְתָּא יְיָ מַקְדְשָׁא יְיָ אַתְקְנוֹהִי יְדָיךְ:

Raşi (3)

תביאמו. נתנבא משה שלא יכנס לארץ, לכך לא נאמר תביאנו, (נראה שלא יכנסו לארץ וכו', והכי איתא בהדיא פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קי"ט:) ובמכילתא (שם פ"י), הבנים יכנסו ולא האבות, אף שלא נגזרה גזירת מרגלים עדיין, מכל מקום ניבא ולא ידע מה ניבא. מהרש"ל):

מכון לשבתך. מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת:

מקדש. הטעם עליו זקף גדול, להפרידו מתיבת השם שלאחריו, המקדש אשר כוננו ידיך ה'. חביב בית המקדש, שהעולם נברא ביד אחת, שנאמר אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ (ישעיה מח, יג), ומקדש בשתי ידים, ואימתי יבנה בשתי ידים, בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבא שכל המלוכה שלו:

15:18

יְהֹוָ֥ה ׀יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃

Hashem sonsuza dek ve ebediyen hükmedecek."

אונקלוס יְיָ מַלְכוּתֵהּ קָאֵם לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא:

Raşi

לעולם ועד. לשון עולמית הוא, והוי"ו בו יסוד, לפיכך הוא פתוחה, אבל וְאָנֹכִי הַיֹּודֵעַ וָעֵד (ירמיה כט, כג), שהוי"ו בו שמוש, קמוצה היא:

15:19

כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב יְהֹוָ֛ה עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃

Çünkü Paro'nun atı savaş arabaları ve atlılarıyla denize girdiğinde Hashem denizin sularını üzerlerine geri döndürdü; İsrail oğulları ise denizin ortasından kuru toprak üzerinde yürüdüler.

אונקלוס אֲרֵי עַלוּ סוּסָוַת פַּרְעֹה בִּרְתִכּוֹהִי וּבְפָרָשׁוֹהִי בְּיַמָא וַאֲתֵיב יְיָ עֲלֵיהוֹן יָת מֵי יַמָא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַלִיכוּ בְיַבֶּשְׁתָּא בְּגוֹ יַמָא:

Raşi

כי בא סוס פרעה. כאשר בא:

15:20

וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כָֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת׃

Aaron'un kız kardeşi peygamber Miryam elindeki tefi aldı; bütün kadınlar teflerle ve danslarla onun arkasından çıktılar.

אונקלוס וּנְסֵיבַת מִרְיָם נְבִיאֲתָא אֲחָתֵהּ דְאַהֲרֹן יָת תֻּפָּא בִּידַהּ וּנְפָקוּ כָל נְשַׁיָא בַּתְרָהָא בְּתֻפִּין וּבְחִנְגִין:

Raşi (3)

ותקח מרים הנביאה. היכן נתנבאה, כשהיתה אחות אהרן קודם שנולד משה, אמרה עתידה אמי שתלד בן וכו', כדאיתא בסוטה (יב:). דבר אחר אחות אהרן, לפי שמסר נפשו עליה כשנצטרעה, נקראת על שמו:

את התף. כלי של מיני זמר:

בתופים ובמחולות. מובטחות היו צדקניות שבדור שהקב"ה עושה להם נסים, והוציאו תופים ממצרים: