Peraşa Vayehiפרשת ויחי

Bereşit 47:28–50:26, 85 ayet. Okunacağı gün: 26 Aralık 2026, Cumartesi.

Yakov'un oğullarını kutsaması, vefatı ve Yosef'in son günleri.

‹ ›

Bereşit 47

1. aliya, Rişon

47:28

וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃

Yaakov Mitsrayim ülkesinde on yedi yıl yaşadı. Yaakov'un ömrü yüz kırk yedi yıl oldu.

אונקלוס וַחֲיָא יַעֲקֹב בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵי שְׁנִין וַהֲווֹ יוֹמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיוֹהִי מְאָה וְאַרְבְּעִין וּשְׁבַע שְׁנִין

Raşi

ויחי יעקב. למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מִצָּרַת הַשִּׁעְבּוּד, שהתחילו לשעבדם. דבר אחר, שבקש לגלות את הקץ לבניו, ונסתם ממנו (בב"ר צו, א):

47:29

וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א ׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם׃

Yisrael'in ölüm günleri yaklaşınca oğlu Yosef'i çağırıp ona şöyle dedi: "Eğer gözünde lütuf bulduysam, lütfen elini kalçamın altına koy ve bana gerçek bir iyilik yap: Lütfen beni Mitsrayim'de gömme.

אונקלוס וּקְרִיבוּ יוֹמֵי יִשְׂרָאֵל לִמְמַת וּקְרָא לִבְרֵהּ לְיוֹסֵף וַאֲמַר לֵהּ אִם כְּעַן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָיךְ שַׁוִּי כְעַן יְדָךְ תְּחוֹת יַרְכִּי וְתַעְבֵּד עִמִּי טִיבוּ וּקְשׁוֹט לָא כְעַן תִּקְבְּרִנַּנִי בְּמִצְרַיִם

Raşi (5)

ויקרבו ימי ישראל למות. כל מי שנאמר בו קריבה למות, לא הגיע לימי אבותיו (ב"ר שם ג), (יצחק חי ק"פ ויעקב קמ"ז, בדוד נאמר קריבה, אביו חי ת' שנים והוא חי ע'):

ויקרא לבנו ליוסף. למי שהיה יכולת בידו לעשות (ב"ר שם ה):

שים נא ידך. והשבע:

חסד ואמת: חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול:

אל נא תקברני במצרים. סופה להיות עפרה כנים (וּמְרַחֲשִׁין תחת גופי,) ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים עבודת אלילים, ב"ר (שם):

47:30

וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ׃

Atalarımla birlikte yattığımda beni Mitsrayim'den götür ve onların mezarına göm." Yosef, "Senin dediğin gibi yapacağım" dedi.

אונקלוס וְאִשְׁכּוּב עִם אֲבָהָתַי וְתִטְּלִנַנִּי מִמִּצְרַיִם וְתִקְבְּרִנַנִּי בִּקְבֻרְתְּהוֹן וַאֲמַר אֲנָא אֶעְבַּד כְּפִתְגָּמָךְ

Raşi

ושכבתי עם אבותי. וי"ו זו מחובר למעלה לתחלת המקרא, שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי, ואני סופי לשכב עם אבותי, ואתה תשאני ממצרים, ואין לומר ושכבתי עם אבותי השכיבני עם אבותי במערה, שהרי כתיב אחריו ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, ועוד, מצינו בכל מקום לשון שכיבה עם אבותיו היא הגויעה, ולא הקבורה, כמו וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבוֹתָיו, ואחר כך וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד (מלכים־א ב, י):

47:31

וַיֹּ֗אמֶר הִשָּֽׁבְעָה֙ לִ֔י וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּשְׁתַּ֥חוּ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־רֹ֥אשׁ הַמִּטָּֽה׃

"Bana ant iç" dedi. O da ona ant içti. Yisrael yatağın başında (Hashem'e şükrederek) eğildi.

אונקלוס וַאֲמַר קַיֵּם לִי וְקַיִים לֵהּ וּסְגִיד יִשְׂרָאֵל עַל רֵישׁ עַרְסָא

Raşi (2)

וישתחו ישראל. תַּעֲלָא בְּעִידָנֵיהּ סְגִיד לֵיהּ:

על ראש המטה. הפך עצמו לצד השכינה, מכאן אמרו (שבת יב: נדרים מ.), שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה. דבר אחר על ראש המטה, על שהיתה מטתו שלימה ולא היה בה רשע, שהרי יוסף מלך היה, ועוד שנשבה לבין הגוים, והרי הוא עומד בצדקו:

Bereşit 48

48:1

וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֹּ֣אמֶר לְיוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָבִ֖יךָ חֹלֶ֑ה וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י בָנָיו֙ עִמּ֔וֹ אֶת־מְנַשֶּׁ֖ה וְאֶת־אֶפְרָֽיִם׃

Bu olaylardan sonra Yosef'e, "İşte baban hasta" denildi. İki oğlu Menaşe'yi ve Efrayim'i yanına aldı.

אונקלוס וַהֲוָה בָּתַר פִּתְגָּמַיָּא הָאִלֵּין וַאֲמַר לְיוֹסֵף הָא אֲבוּךְ שְׁכִיב מְרָע וּדְבַר יָת תְּרֵין בְּנוֹהִי עִמֵּהּ יָת מְנַשֶּׁה וְיָת אֶפְרָיִם

Raşi (2)

ויאמר ליוסף. אחד מן המגידים, והרי זה מקרא קצר. ויש אומרים אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד, וכשחלה יעקב בארץ גושן, הלך אפרים אצל אביו למצרים להגיד לו:

ויקח את שני בניו עמו. כדי שיברכם יעקב לפני מותו:

48:2

וַיַּגֵּ֣ד לְיַעֲקֹ֔ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה בִּנְךָ֥ יוֹסֵ֖ף בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וַיִּתְחַזֵּק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הַמִּטָּֽה׃

Yaakov'a, "İşte oğlun Yosef sana geliyor" diye haber verildi. Yisrael gücünü toplayıp yatağın üzerinde oturdu.

אונקלוס וְחַוִּי לְיַעֲקֹב וַאֲמַר הָא בְּרָךְ יוֹסֵף אֲתָא לְוָתָךְ וְאִתַּקַף יִשְׂרָאֵל וִיתֵיב עַל עַרְסָא

Raşi (2)

ויגד. המגיד ליעקב, ולא פירש מי, והרבה מקראות קצרי לשון:

ויתחזק ישראל. אמר, אף על פי שהוא בני, מלך הוא, אחלק לו כבוד, מכאן שחולקין כבוד למלכות. וכן משה חלק כבוד למלכות, וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי (שמות יא, ח), וכן אליהו וַיְשַׁנֵס מָתְנָיו וגו' (מלכים־א יח, מו):

48:3

וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה־אֵלַ֥י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי׃

Yaakov Yosef'e şöyle dedi: "Kel Şakay bana Kenaan ülkesinde Luz'da göründü ve beni kutsadı.

אונקלוס וַאֲמַר יַעֲקֹב לְיוֹסֵף אֵל שַׁדַּי אִתְגְּלִי לִי בְלוּז בְּאַרְעָא דִכְנָעַן וּבָרִיךְ יָתִי

48:4

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הִנְנִ֤י מַפְרְךָ֙ וְהִרְבִּיתִ֔ךָ וּנְתַתִּ֖יךָ לִקְהַ֣ל עַמִּ֑ים וְנָ֨תַתִּ֜י אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָֽם׃

Bana, 'İşte seni verimli kılacağım ve çoğaltacağım; seni halklar topluluğu yapacağım. Bu ülkeyi de senden sonra soyuna sonsuz mülk olarak vereceğim' dedi.

אונקלוס וַאֲמַר לִי הָא אֲנָא מַפְשִׁינָךְ וְאַסְגִּנָּךְ וְאֶתְּנִנָּךְ לְכִנְשַׁת שִׁבְטִין וְאֶתֵּן יָת אַרְעָא הָדָא לִבְנָיךְ בַּתְרָךְ אַחֲסָנַת עֲלָם

Raşi

ונתתיך לקהל עמים. בשרני שעתידים לצאת ממני עוד קהל ועמים, ואף על פי שאמר לי גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, גוי אמר לי על בנימין, קהל גוים, הרי שנים לבד מבנימין, ושוב לא נולד לי בן, למדנו שעתיד אחד משבטי ליחלק, ועתה אותה מתנה אני נותן לך:

48:5

וְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי־בָנֶ֩יךָ֩ הַנּוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי־הֵ֑ם אֶפְרַ֙יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־לִֽי׃

Şimdi, ben Mitsrayim'e senin yanına gelmeden önce Mitsrayim ülkesinde doğan iki oğlun benimdir; Efrayim ve Menaşe benim için Reuven ve Şimon gibi olacak.

אונקלוס וּכְעַן תְּרֵין בְּנָיךְ דְּאִתְיְלִידוּ לָךְ בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם עַד מֵיתִי לְוָתָךְ לְמִצְרַיִם דִּילִי אִנּוּן אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יְהוֹן קֳדָמָי

Raşi (2)

הנולדים לך וגו' עד בואי אליך. לפני בואי אליך, כלומר שנולדו מִשֶּׁפָּרַשְׁתָּ ממני עד שבאתי אצלך:

לי הם. בחשבון שאר בני הם, ליטול חלק בארץ איש כנגדו:

48:6

וּמוֹלַדְתְּךָ֛ אֲשֶׁר־הוֹלַ֥דְתָּ אַחֲרֵיהֶ֖ם לְךָ֣ יִהְי֑וּ עַ֣ל שֵׁ֧ם אֲחֵיהֶ֛ם יִקָּרְא֖וּ בְּנַחֲלָתָֽם׃

Onlardan sonra senin olacak çocuklar ise senin olsun; miraslarında kardeşlerinin adıyla anılacaklar.

אונקלוס וּבְנָיךְ דִּי תוֹלִיד בַּתְרֵיהוֹן דִּילָךְ יְהוֹן עַל שׁוּם אֲחוּהוֹן יִתְקְרוּן בְּאַחֲסַנְתְּהוֹן

Raşi

ומולדתך וגו'. אם תוליד עוד, לא יהיו במנין בני, אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים, ולא יהא להם שם בשבטים לענין הנחלה. ואף על פי שנחלקה הארץ למנין גלגלותם, כדכתיב לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ, וכל איש ואיש נטל בשוה חוץ מן הבכורים, מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אלו, (להטיל גורל הארץ, למנין שמות השבטים, ונשיא לכל שבט ושבט, ודגלים לזה ולזה):

48:7

וַאֲנִ֣י ׀ בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֙עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃

Ben Padan'dan gelirken Rahel yolda, Kenaan ülkesinde, Efrat'a varmaya daha bir parça yol varken yanımda öldü. Onu orada, Efrat yolunda, yani Bet Lehem'de gömdüm."

אונקלוס וַאֲנָא בְּמֵיתִי מִפַּדָן מִיתַת עָלַי רָחֵל בְּאַרְעָא דִּכְנַעַן בְּאָרְחָא בְּעוֹד כְּרוּבָא דְאַרְעָא לְמֵיעַל לְאֶפְרָת וּקְבָרִתַּהּ תַּמָּן בְּאֹרַח אֶפְרָת הִיא בֵּית לָחֶם

Raşi (3)

ואני בבואי מפדן וגו'. ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי מתה סמוך לבית לחם:

כברת ארץ. מדת ארץ, והם אלפים אמה, כמדת תחום שבת, כדברי ר' משה הדרשן, ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקברה בחברון, עת הַגָּרִיד היה, שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה:

ואקברה שם. לא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה, כְּשֶׁיַּגְלֶה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וגו' (ירמיה לא, יד), והקב"ה משיבה יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָתֵך נְאֻם ה' וגו' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. ואונקלוס תרגם כְּרוּב אַרְעָא, כדי שיעור חרישת יום (ס"א ארץ), ואומר אני שהיה להם קצב שהיו קורין אותו כדי מחרישה אחת, קוריאד"א בלע"ז, כדאמרינן כָּרוּב וְתָנֵי, כְּמָה דְּמַסִּיק תְּעָלָא מִבֵּי כַּרְבָּא:

48:8

וַיַּ֥רְא יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־בְּנֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֖אמֶר מִי־אֵֽלֶּה׃

Yisrael Yosef'in oğullarını gördü ve "Bunlar kim?" dedi.

אונקלוס וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת בְּנֵי יוֹסֵף וַאֲמַר מַן אִלֵּין

Raşi (2)

וירא ישראל את בני יוסף. בקש לברכם ונתסלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, וְיֵהוּא ובניו ממנשה:

ויאמר מי אלה. מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין לברכה:

48:9

וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אָבִ֔יו בָּנַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־נָֽתַן־לִ֥י אֱלֹהִ֖ים בָּזֶ֑ה וַיֹּאמַ֕ר קָֽחֶם־נָ֥א אֵלַ֖י וַאֲבָרְכֵֽם׃

Yosef babasına, "Bunlar Elokim'in bana burada verdiği oğullarımdır" dedi. Yaakov, "Lütfen onları bana yaklaştır da onları kutsayayım" dedi.

אונקלוס וַאֲמַר יוֹסֵף לַאֲבוּהִי בְּנַי אִנּוּן דִּי יְהַב לִי יְיָ הָכָא וַאֲמַר קָרֵבִנּוּן כְּעַן לְוָתִי וְאֵבָרֵכִנּוּן

Raşi (2)

בזה. הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה, ובקש יוסף רחמים על הדבר, ונחה עליו רוח הקודש:

ויאמר קחם נא אלי ואברכם. זה שאמר הכתוב, וְאָנֹכִי תִּרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם קָחָם עַל זְרוֹעֹתָיו (הושע יא, ג), תרגלתי רוחי ביעקב בשביל אפרים, עד שלקחן על זרועותיו:

2. aliya, Şeni

48:10

וְעֵינֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כָּבְד֣וּ מִזֹּ֔קֶן לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְא֑וֹת וַיַּגֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֵלָ֔יו וַיִּשַּׁ֥ק לָהֶ֖ם וַיְחַבֵּ֥ק לָהֶֽם׃

Yisrael'in gözleri yaşlılıktan ağırlaşmıştı; göremiyordu. Yosef onları ona yaklaştırdı; o da onları öptü ve onlara sarıldı.

אונקלוס וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל יְקָרָן מִסֵּיבוּ לָא יִכּוּל לְמֶחֱזֵי וְקָרִיב יָתְהוֹן לְוָתֵהּ וְנַשִּׁיק לְהוֹן וְגַפִּיף לְהוֹן

48:11

וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת־זַרְעֶֽךָ׃

Yisrael Yosef'e, "Yüzünü göreceğimi hiç ummuyordum; işte Elokim bana soyunu da gösterdi" dedi.

אונקלוס וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל לְיוֹסֵף לְמֶחֱזֵי אַפָיךְ לָא סְבָרִית וְהָא אַחֲזִי יָתִי יְיָ אַף יָת בְּנָיךְ

Raşi

לא פללתי. לא מלאני לבי לחשוב מחשבה שאראה פניך עוד. פללתי, לשון מחשבה, כמו הָבִיאִי עֵצָה עֲשוּ פְלִילָה (ישעיה טז, ג):

48:12

וַיּוֹצֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֹתָ֖ם מֵעִ֣ם בִּרְכָּ֑יו וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְאַפָּ֖יו אָֽרְצָה׃

Yosef onları onun dizlerinin yanından aldı ve yüzüstü yere kapandı.

אונקלוס וְאַפֵּיק יוֹסֵף יָתְהוֹן מִן קֳדָמוֹהִי וּסְגִיד עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא

Raşi (2)

ויוצא יוסף אתם. לאחר שנשקם, הוציאם יוסף מעם ברכיו, כדי לישבם זה לימין וזה לשמאל, לסמוך ידיו עליהם ולברכם:

וישתחו לאפיו. כשחזר לאחוריו מלפני אביו:

48:13

וַיִּקַּ֣ח יוֹסֵף֮ אֶת־שְׁנֵיהֶם֒ אֶת־אֶפְרַ֤יִם בִּֽימִינוֹ֙ מִשְּׂמֹ֣אל יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־מְנַשֶּׁ֥ה בִשְׂמֹאל֖וֹ מִימִ֣ין יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּגֵּ֖שׁ אֵלָֽיו׃

Yosef ikisini aldı: Efrayim'i sağ eliyle, Yisrael'in soluna; Menaşe'yi sol eliyle, Yisrael'in sağına doğru tutup ona yaklaştırdı.

אונקלוס וּדְבַר יוֹסֵף יָת תַּרְוֵיהוֹן יָת אֶפְרַיִם בִּימִינֵהּ מִשְׂמָאלָא דְיִשְׂרָאֵל וְיָת מְנַשֶּׁה בִשְׂמָאלֵהּ מִימִינָא דְיִשְׂרָאֵל וְקָרֵיב לְוָתֵהּ

Raşi

את אפרים בימינו משמאל ישראל. הבא לקראת חברו, ימינו כנגד שמאל חברו, וכיון שהוא הבכור מְיֻמָּן לברכה:

48:14

וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת־יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר׃

Yisrael sağ elini uzatıp küçük olan Efrayim'in başına, sol elini de Menaşe'nin başına koydu; ellerini bilerek çaprazladı, çünkü ilk doğan Menaşe'ydi.

אונקלוס וְאוֹשִׁיט יִשְׂרָאֵל יָת יְמִינֵהּ וְשַׁוִּי עַל רֵישָׁא דְאֶפְרַיִם וְהוּא זְעֵירָא וְיָת שְׂמָאלֵהּ עַל רֵישָׁא דִּמְנַשֶּׁה אַחְכִּמִינּוּן לִידוֹהִי אֲרֵי מְנַשֶּׁה בּוּכְרָא

Raşi

שכל את ידיו. כתרגומואַחְכְּמִינוּן, בהשכל וחכמה השכיל את ידיו לכך, ומדעת, כי יודע היה כי מנשה הבכור, ואף על פי כן לא שת ימינו עליו:

48:15

וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

Yosef'i kutsayıp şöyle dedi: "Atalarım Avraam ve Yitshak'ın önünde yürüdüğü Elokim, varlığımın başından bugüne kadar bana çobanlık eden Elokim,

אונקלוס וּבְרִיךְ יָת יוֹסֵף וַאֲמָר יְיָ דִי פְלָחוּ אֲבָהָתַי קֳדָמוֹהִי אַבְרָהָם וְיִצְחָק יְיָ דְזַן יָתִי מִדְאִיתָנִי עַד יוֹמָא הָדֵין

48:16

הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃

beni her kötülükten kurtaran melek, bu gençleri kutsasın. Benim adım ve atalarım Avraam'ın ve Yitshak'ın adı onlarla anılsın; yeryüzünde balıklar gibi çoğalsınlar."

אונקלוס מַלְאָכָא דִי פְרַק יָתִי מִכָּל בִּישָׁא יְבָרֵךְ יָת עוּלֵמַיָּא וְיִתְקְרֵי בְהוֹן שְׁמִי וְשׁוּם אֲבָהָתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וּכְנוּנֵי יַמָּא יִסְגוּן בְּגוֹ בְנֵי אֱנָשָׁא עַל אַרְעָא

Raşi (3)

המלאך הגואל אותי. מלאך הרגיל להשתלח אלי בצרתי, כענין שנאמר וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וגו' אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל:

יברך את הנערים. מנשה ואפרים:

וידגו. כדגים הללו שֶׁפָּרִים וְרָבִים ואין עין הרע שולטת בהם:

3. aliya, Şelişi

48:17

וַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּי־יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו יַד־יְמִינ֛וֹ עַל־רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣רַע בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד־אָבִ֗יו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹאשׁ־אֶפְרַ֖יִם עַל־רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה׃

Yosef babasının sağ elini Efrayim'in başına koyduğunu görünce bu onun gözünde kötü göründü. Babasının elini Efrayim'in başından kaldırıp Menaşe'nin başına koymak için tuttu.

אונקלוס וַחֲזָא יוֹסֵף אֲרֵי שַׁוִּי אָבוּהִי יַד יְמִינֵהּ עַל רֵישָׁא דְאֶפְרַיִם וּבְאֵישׁ בְּעֵינוֹהִי וְסָעֵד יְדָא דְאָבוּהִי לְאַעֲדָאָה יָתַהּ מֵעַל רֵישָׁא דְאֶפְרַיִם לְאַנָחוּתַהּ עַל רֵישָׁא דִמְנַשֶּׁה

Raşi

ויתמך יד אביו. הרימה מעל ראש בנו ותמכה בידו:

48:18

וַיֹּ֧אמֶר יוֹסֵ֛ף אֶל־אָבִ֖יו לֹא־כֵ֣ן אָבִ֑י כִּי־זֶ֣ה הַבְּכֹ֔ר שִׂ֥ים יְמִינְךָ֖ עַל־רֹאשֽׁוֹ׃

Yosef babasına, "Öyle değil babacığım; çünkü ilk doğan bu; sağ elini onun başına koy" dedi.

אונקלוס וַאֲמַר יוֹסֵף לְאָבוּהִי לָא כֵן אַבָּא אֲרֵי דֵין בּוּכְרָא שַׁו יְמִינָךְ עַל רֵישֵׁהּ

48:19

וַיְמָאֵ֣ן אָבִ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדַ֤עְתִּֽי בְנִי֙ יָדַ֔עְתִּי גַּם־ה֥וּא יִֽהְיֶה־לְּעָ֖ם וְגַם־ה֣וּא יִגְדָּ֑ל וְאוּלָ֗ם אָחִ֤יו הַקָּטֹן֙ יִגְדַּ֣ל מִמֶּ֔נּוּ וְזַרְע֖וֹ יִהְיֶ֥ה מְלֹֽא־הַגּוֹיִֽם׃

Babası razı olmadı ve şöyle dedi: "Biliyorum oğlum, biliyorum. O da bir halk olacak, o da büyük olacak; ama küçük kardeşi ondan daha büyük olacak ve onun soyu ulusları dolduracak."

אונקלוס וְסָרֵיב אָבוּהִי וַאֲמַר יְדַעְנָא בְרִי יְדַעְנָא אַף הוּא יְהֵי לְעַמָּא וְאַף הוּא יִסְגֵּי וּבְרַם אָחוּהִי זְעִירָא יִסְגֵּי מִנֵּהּ וּבְנוֹהִי יְהוֹן שַׁלִּיטִין בְּעַמְמַיָּא

Raşi (4)

ידעתי בני ידעתי. שהוא הבכור:

גם הוא יהיה לעם. ויגדל, שעתיד גדעון לצאת ממנו, שהקב"ה עושה נס על ידו:

ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. שעתיד יהושע לצאת ממנו, שינחיל את הארץ וילמד תורה לישראל:

וזרעו יהיה מלא הגוים. כל העולם יתמלא בצאת שמעו ושמו, כשיעמיד חמה בְּגִבְעוֹן וְיָרחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן:

48:20

וַיְבָ֨רְכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃

O gün onları şöyle kutsadı: "İsrail seninle kutsayarak 'Elokim seni Efrayim ve Menaşe gibi yapsın' diyecek." Böylece Efrayim'i Menaşe'nin önüne koydu.

אונקלוס וּבְרֵיכִנּוּן בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימַר בָּךְ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר יְשַׁוִּינָךְ יְיָ כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וְשַׁוִּי יָת אֶפְרַיִם קֳדָם מְנַשֶּׁה

Raşi (2)

בך יברך ישראל. הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם, ויאמר איש לבנו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה:

וישם את אפרים. בברכתו לפני מנשה, להקדימו בדגלים ובחנוכת הנשיאים:

48:21

וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף הִנֵּ֥ה אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וְהָיָ֤ה אֱלֹהִים֙ עִמָּכֶ֔ם וְהֵשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־אֶ֖רֶץ אֲבֹתֵיכֶֽם׃

Yisrael Yosef'e şöyle dedi: "İşte ben ölüyorum. Elokim sizinle olacak ve sizi atalarınızın ülkesine geri götürecek.

אונקלוס וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל לְיוֹסֵף הָא אֲנָא מָאִית וִיהֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעְדְכוֹן וְיָתֵיב יָתְכוֹן לְאַרְעָא דַאֲבָהַתְכוֹן

48:22

וַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛ שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל־אַחֶ֑יךָ אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי׃

Ben de sana kardeşlerinden fazla olarak Şehem'i verdim; onu Emorilerin elinden kılıcımla ve yayımla aldım."

אונקלוס וַאֲנָא יְהָבִית לָךְ חוּלַק חַד יַתִּיר עַל אַחָיךְ דִּי נְסֵיבִית מִידָא דֶאֱמוֹרָאָה בִּצְלוֹתִי וּבְבָעוּתִי

Raşi (5)

ואני נתתי לך. לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה, ואיזו, זו שכם, שנאמר וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם:

שכם אחד על אחיך. שכם ממש, היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך:

בחרבי ובקשתי. כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם, נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם, וְחָגַר יעקב כלי מלחמה כנגדן. דבר אחר שכם אחד, הוא הבכורה, שיטלו בניו שני חלקים, ושכם לשון חלק הוא, כתרגומו, והרבה יש לו דומים במקרא, כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם (תהלים כא, יג), תשית שונאי לפני לחלקים, אֲחַלְּקָה שְׁכֶם (שם ס, ח), דֶּרֶך יְרַצְּחוּ שְׁכֶמָה (הושע ו, ט) איש חלקו, לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג, ט):

אשר לקחתי מיד האמורי. מיד עשו, שעושה מעשה אמורי. דבר אחר, שהיה צד אביו באמרי פיו:

בחרבי ובקשתי. היא חכמתו ותפלתו. (ועיין ברא"ם שכתב דאי אפשר לפרש על חרבם של שמעון ולוי, דהא לא עשו מדעתו, שהרי כעס עליהם על זה. ולענד"נ בלאו הכי אי אפשר לפרש עליהם, דמה נתינת טעם יהיה על שנתנו ליוסף מפני שלקחוהו שמעון ולוי בחרבם ובקשתם, והלא אדרבה מזה הטעם ראוי שינתן לשמעון ולוי ולא ליוסף ודו"ק):

Bereşit 49

4. aliya, Revii

49:1

וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃

Yaakov oğullarını çağırıp şöyle dedi: "Toplanın da günlerin sonunda başınıza geleceği size bildireyim."

אונקלוס וּקְרָא יַעֲקֹב לִבְנוֹהִי וַאֲמַר אִתְכַּנָשׁוּ וַאֲחַוֵּי לְכוֹן יָת דִּי יְעָרַע יָתְכוֹן בְּסוֹף יוֹמַיָּא

Raşi

ואגידה לכם. בקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה, והתחיל אומר דברים אחרים (ב"ר צח, ב):

49:2

הִקָּבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם׃

"Toplanın ve dinleyin, ey Yaakov'un oğulları; babanız Yisrael'i dinleyin.

אונקלוס אִתְכַּנָּשׁוּ וּשְׁמָעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְקַבִּילוּ אוּלְפַן מִן יִשְׂרָאֵל אֲבוּכוֹן

49:3

רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז׃

Reuven, sen benim ilk oğlumsun, gücüm ve erkekliğimin ilk meyvesisin. (Kehunada) üstün saygınlık ve (krallıkta) üstün güç senin hakkındı.

אונקלוס רְאוּבֵן בּוּכְרִי אַתְּ חֵילִי וְרֵישׁ תָּקְפִּי לָךְ הֲוָה חָזֵי לְמִסַּב תְּלָתָא חוּלָקִין בְּכֵירוּתָא כְּהֻנְתָּא וּמַלְכוּתָא

Raşi (4)

וראשית אוני. היא טפה ראשונה שלו, שלא ראה קרי מימיו (ב"ר שם ד):

אוני. כוחי, כמו מָצָאתִי אוֹן לִי (הושע יב, ט), מֵרֹב אוֹנִים (ישעיה מ, כו), וּלְאֵין אוֹנִים (שם כט):

יתר שאת. ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה, לשון נשיאות כפים:

ויתר עז. במלכות, כמו וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ (שמואל־א ב, י), ומי גרם לך להפסיד כל אלה:

49:4

פַּ֤חַז כַּמַּ֙יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה׃

Ama su gibi aceleci olduğun için üstün olmayacaksın; çünkü babanın yatağına çıktın. O zaman benim yatağıma çıkan (Şehina'yı) kirlettin.

אונקלוס עַל דַאֲזַלְתָּא לָקֳבֵל אַפָּיךְ הָא כְמַיָּא בְּרַם לָא אַהֲנֵיתָא חוֹלָק יַתִּיר לָא תִסַּב אֲרֵי סְלֶקְתָּא בֵּית מִשְׁכָּבֵי אָבוּךְ בְּכֵן אֲחֶלְתָּא לְשִׁוּוּיִי בְּרִי סְלֶקְתָּא

Raşi (5)

פחז כמים. הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך, כמים הללו הממהרים למרוצתם. לכך:

אל תותר. אל תרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך, ומהו הפחז אשר פָּחַזְתָּ:

כי עלית משכבי אביך אז חללת. אותו שֵׁם שעלה על יצועי, והיא השכינה שהיה דרכה להיות עולה על יצועי:

פחז. שם דבר הוא, לפיכך טעמו למעלה, וכולו נקוד פת"ח, ואלו היה לשון עבר, היה נקוד חציו קמ"ץ וחציו פת"ח, וטעמו למטה:

יצועי. לשון משכב, על שם שמציעים אותו על ידי לְבָדִין וּסְדִינִין, והרבה דומים לו, אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי (תהלים סג, ז), אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי (שם קלב, ג):

49:5

שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם׃

Şimon ve Levi kardeştir; kılıçları zorbalık aletleridir.

אונקלוס שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִין גַּבְרִין גִּבָּרִין בְּאַרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן עֲבָדוּ גְּבוּרָא

Raşi (3)

שמעון ולוי אחים. בעצה אחת, על שכם ועל יוסף, וַיּאֹמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו וגו' וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵּהוּ, מי הם, אם תאמר ראובן או יהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו, אם תאמר בני השפחות, הרי לא היתה שנאתן שלמה, שנאמר וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה וגו', יששכר וזבולון לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם, על כרחך שמעון ולוי הם שקראם אביהם אחים:

כלי חמס. אומנות זו של רציחה חמס הוא בידכם, מברכת עֵשָׂו היא, זו אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו:

מכרתיהם. לשון כלי זיין, הסייף בלשון יוני מכי"ר (תנחומא ויחי ט). דבר אחר מכרתיהם, בארץ מגורתם נהגו עצמן בכלי חמס, כמו מְכוֹרוֹתַיִךְ וּמוֹלְדוֹתַיִךְ (יחזקאל טז, ג), וזה תרגום של אונקלוס:

49:6

בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃

Benim canım onların gizli tasarısına girmesin; onurum onların topluluğuna katılmasın. Çünkü öfkeleriyle adam öldürdüler, istekleriyle öküzü sakatladılar.

אונקלוס בְּרָזְהוֹן לָא הֲוַת נַפְשִׁי בְּאִתְכַּנְשֵׁהוֹן לִמְהַךְ לָא נְחָתִית מִן יְקָרִי אֲרֵי בְרָגְזְהוֹן קְטָלוּ קְטוֹל וּבִרְעוּתְהוֹן תַּרָעוּ שׁוּר סַנְּאָה

Raşi (6)

בסדם אל תבא נפשי. זה מעשה זמרי, כשנתקבצו שבטו של שמעון להביא את המדינית לפני משה, ואמרו לו זו אסורה או מותרת, אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך, אל יזכר שמי בדבר, שנאמר זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעוֹנִי, ולא כתב בן יעקב (ב"ר צט, ו):

בקהלם. כשיקהיל קרח שהוא משבטו של לוי, את כל העדה על משה ועל אהרן:

אל תחד כבודי. שם אל יתיחד עמהם שמי, שנאמר קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי, ולא נאמר בן יעקב, אבל בדברי הימים (א ו, כב), כשנתיחסו בני קרח על הדוכן, נאמר בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל:

אל תחד כבודי. כבוד לשון זכר הוא, ועל כרחך אתה צריך לפרש כִּמְדַבֵּר אל הכבוד, ואומר אתה כבודי אל תתיחד עמהם, כמו לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה (ישעיה יד, כ):

כי באפם הרגו איש. אלו חמור ואנשי שכם, ואינן חשובין כולם אלא כאיש אחד (שופטים ו, טז), וכן הוא אומר בגדעון, וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד וכן במצרים סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם, זהו מדרשו. ופשוטו, אנשים הרבה קורא איש, כל אחד לעצמו, באפם הרגו כל איש שכעסו עליו, וכן וַיִּלְמַד לִטְרֹף טֶרֶף אָדָם אָכָל (יחזקאל יט, ג):

וברצונם עקרו שור. רצו לעקור את יוסף שנקרא שור, שנאמר בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. עקרו אשרישו"ר בלע"ז, לשון אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר (יהושע יא, י):

49:7

אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

Öfkelerine lanet olsun, çünkü çok şiddetli; gazaplarına da, çünkü çok katı. Onları Yaakov arasında bölüştüreceğim, İsrail arasında dağıtacağım.

אונקלוס לִיט רָגְזְהוֹן אֲרֵי תַקִיף וְחֵמַתְהוֹן אֲרֵי קַשְׁיָא אֲפַלְגִנוּן בְּיַעֲקֹב וְאֵבַדָרִנוּן בְּיִשְׂרָאֵל

Raşi (2)

ארור אפם כי עז. אפילו בשעת תוכחה לא קלל אלא את אפם, וזהו שאמר בלעם מָה אֶקֹב לֹא קַבֹּה אֵל:

אחלקם ביעקב. אפרידם זה מזה, שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים. דבר אחר, אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עֲשָׂאוֹ מְחַזֵר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד:

49:8

יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ׃

Yehuda, kardeşlerin seni övecek; elin düşmanlarının ensesinde olacak. Babanın oğulları önünde eğilecek.

אונקלוס יְהוּדָה אַתְּ אוֹדֵיתָא וְלָא בְהֵיתְתָא בָּךְ יוֹדוּן אַחָיךְ יְדָךְ תִּתְקֵף עַל בַּעֲלֵי דְבָבָךְ יִתְבַּדְרוּן סַנְאָךְ יְהוֹן מְחַזְרִין קְדַּל קֳדָמָךְ וִיְהוֹן מְקַדְמִין לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמָךְ בְּנֵי אָבוּךְ

Raşi (3)

יהודה אתה יודוך אחיך. לפי שהוכיח את הראשונים בְּקִנְטוּרִים, התחיל יהודה לסוג לאחוריו (ב"ר צח, ה) (שלא יוכיחנו על מעשה תמר), וקראו יעקב בדברי רצוי, יהודה לא אתה כמותם:

ידך בערף איביך. בימי דוד, וְאֹיְבַי תַּתָּה לִי עֹרֶף (שמואל־ב כב, מא):

בני אביך. על שם שהיו מנשים הרבה, לא אמר בני אמך, כדרך שאמר יצחק:

49:9

גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃

Yehuda bir aslan yavrusudur. Oğlum, (Yosef'in) parçalanmasından (şüphelenip) kendini geri çektin. Aslan gibi, dişi aslan gibi çöküp yattı; kim onu kaldırabilir?

אונקלוס שִׁלְטוֹן יְהֵי בְשֵׁרוּיָא וּבְסוֹפָא יִתְרַבָּא מַלְכָּא מִדְבֵית יְהוּדָה אֲרֵי מִדִין קַטְלָא בְּרִי נַפְשָׁךְ סְלֶקְתָּא יְנוּחַ יִשְׁרֵי בִתְקוֹף כְּאַרְיָא וּכְלֵיתָא וְלֵית מַלְכוּ דִתְזַעְזְעִנֵהּ

Raşi (3)

גור אריה. על דוד נתנבא בתחלה, גור, בהיות שאול מלך עלינו אתה היית המוציא והמביא את ישראל (שם ה, ב), ולבסוף אריה, כשהמליכוהו עליהם. וזהו שתרגם שִׁלְטוֹן יְהֵא בְשֵׁרוּיָא, בתחלתו:

מטרף. ממה שחשדתיך בטָרֹף טֹרַף יוֹסֵף חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, וזהו יהודה שנמשל לאריה:

בני עלית. סִלַקְתָּ את עצמך ואמרת מַה בֶּצַע וגו', וכן בהריגת תמר שהודה צָדְקָה מִמֶּנִּי, לפיכך כרע רבץ וגו', בימי שלמה אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וגו' (מלכים־א ה, ה):

49:10

לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹ֔ה וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים׃

Asa Yehuda'dan, yasa koyucu onun soyundan ayrılmayacak; ta ki Şilo (Maşiah) gelinceye kadar. Halklar ona boyun eğecek.

אונקלוס לָא יַעֲדֵי עָבֵד שָׁלְטַן מִדְבֵית יְהוּדָה וְסַפְרָא מִבְּנֵי בְנוֹהִי עַד עָלְמָא עַד דְיֵיתֵי מְשִׁיחָא דְדִילֵהּ הִיא מַלְכוּתָא וְלֵהּ יִשְׁתַּמְעוּן עַמְמַיָּא

Raşi (4)

לא יסור שבט מיהודה. מדוד ואילך אלו ראשי גליות שבבבל (סנהדרין ה.), שרודים את העם בשבט, הממונים על פי המלכות:

ומחקק מבין רגליו. תלמידים, אלו נשיאי ארץ ישראל:

עד כי יבא שילה. מלך המשיח שהמלוכה שלו, וכן תרגמו אונקלוס. ומדרש אגדה, שילו, שי לו שנאמר יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא (תהלים עו, יב):

ולו יקהת עמים. אסיפת העמים, שהיו"ד עיקר היא ביסוד, כמו יִפְעָתֶךָ, ופעמים שנופלת ממנו, וכמה אותיות משמשות בלשון זה, והם נקראים עיקר נופל, כגון נו"ן של נוגף, ושל נושך, ואל"ף שבאַחְוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם (איוב יג, ז), ושבאִבְחַת חָרֶב (יחזקאל כא, כ), (והוא לשון חרב ופירוש אימת חרב והוא לשון זיין) ואָסוּך שָׁמֶן (מלכים־ב ד, ב), אף זה יקהת עמים, אסיפת עמים, שנאמר אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרְשׁוּ (ישעיה יא, י), ודומה לו עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבֻז לִיקְּהַת אֵם (משלי ל, יז), לקבוץ קמטים שבפניה מפני זקנתה, ובגמרא דיתבי וּמַקְהוּ אַקְהָתָא בְּשׁוּקֵי דִּנְהַרְדָעָא [דפומבדיתא] במסכת יבמות (קי:), ויכול היה לומר קהיית עמים:

49:11

אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עִירֹ֔ה וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סוּתֹֽה׃

Sıpasını asmaya, dişi eşeğinin yavrusunu seçkin asmaya bağlar. Giysisini şarapla, örtüsünü üzüm kanıyla yıkar.

אונקלוס יַסְחַר יִשְׂרָאֵל לְקַרְתֵּהּ עַמָּא יִבְנוּן הֵיכְלֵהּ יְהוֹן צַדִּיקַיָּא סְחוֹר סְחוֹר לֵהּ וְעָבְדֵי אוֹרַיְתָא בְּאוּלְפַן עִמֵּהּ יְהֵי אַרְגְוָן טַב לְבוּשׁוֹהִי כְּסוּתֵהּ מֵילָא מֵילָא צְבַע זְהוֹרִי וְצִבְעוֹנִין

Raşi (7)

אסרי לגפן עירה. נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין, איש יהודה יאסור לגפן עיר אחד, ויטעננו מגפן אחת, ומשורק אחד בן אתון אחד:

שרקה. זמורה ארוכה, קוריי"רא בלע"ז:

כבס ביין. כל זה לשון רבוי יין:

סותה. לשון מין בגד הוא, ואין לו דמיון במקרא:

אסרי. כמו אוסר, דוגמתו מְקִימִי מֵעָפָר דָּל (תהלים קיג, ז), הַיֹֻשבִי בּשָּׁמָיִם (שם קכג, א), וכן בני אתונו כענין זה. ואונקלוס תרגם במלך המשיח. גפן הם ישראל, עירה זו ירושלים, שורקה אלו ישראל, וְאָנֹכִי נָטַעְתִּיךָ שֹׂרֵק (ירמיה ב, כא):

בני אתנו. יִבְנוּן הֵיכָלֵיהּ, לשון שַׁעַר הָאִיתוֹן בספר יחזקאל (מ, טו), ועוד תרגמו בפנים אחרים. גפן אלו צדיקים, בני אתונו עַבְדֵי אוֹרַיְיתָא בְּאוּלְפַן, על שם רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחוֹרוֹת:

כבס ביין. יְהֵא אַרְגְּוָון טַב לְבוּשׁוֹהִי, שציבועו דומה ליין, וצבעונין הוא לשון סותה, שהאשה לובשתן, ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה. ואף רבותינו פירשו בגמרא, לשון הסתת שכרות, במסכת כתובות (קיא:), ועל היין, שמא תאמר אינו מַרְוֶה, תלמוד לומר סותה:

49:12

חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב׃

Gözleri şaraptan kızıl, dişleri sütten beyazdır.

אונקלוס יְסַמְקוּן טּוּרוֹהִי בְּכַרְמוֹהִי יְטוּפוּן נַעֲווֹהִי בַּחֲמָר יְחַוְרָן בִּקְעֲתֵהּ בְּעִיבוּר וּבְעֶדְרֵי עָנָא

Raşi (2)

חכלילי. לשון אודם, כתרגומו, וכן לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם (משלי כג, כט), שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין:

מחלב. מרוב חלב, שיהא בארצו מרעה טוב לעדרי צאן, וכן פירוש המקרא, אדום עינים יהא מרוב יין, ולבן שנים יהא מרוב חלב. ולפי תרגומו עינים ל' הרים שמשם צופים למרחוק. ועוד תרגמו בפנים אחרים, לשון מעינות וקילוח היקבים, נַעֲווֹהִי, יקבים שלו, ולשון ארמי הוא במסכת עבודה זרה (עד:), נַעֲוָה ארתחו, יְחַוְורָן בִּקְעָתֵיהּ תרגם שנים, לשון שני הסלעים:

49:13

זְבוּלֻ֕ן לְח֥וֹף יַמִּ֖ים יִשְׁכֹּ֑ן וְהוּא֙ לְח֣וֹף אֳנִיֹּ֔ת וְיַרְכָת֖וֹ עַל־צִידֹֽן׃

Zevulun deniz kıyısında oturacak; gemilerin limanı olacak; sınırı Tsidon'a kadar uzanacak.

אונקלוס זְבוּלֻן עַל סְפַר יַמְמַיָּא יִשְׁרֵי וְהוּא יְכַבֵּשׁ מְחוֹזִין בִּסְפִינַן וְטוּב יַמָּא יֵיכוּל וּתְחוּמֵהּ יְהֵי מָטֵי עַל צִידוֹן

Raşi (2)

זבלון לחוף ימים. על חוף ימים תהיה ארצו, חוף, כתרגומו סְפַר, מרק"א בלע"ז, והוא יהיה מצוי תדיר אל חוף אניות, במקום הנמל, שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא, וממציא מזון לשבט יששכר, והם עוסקים בתורה, הוא שאמר משה שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ (דברים לג, יח), זבולון יוצא בפרקמטיא, ויששכר עוסק בתורה באהלים (תנחומא ויחי יא):

וירכתו על צידן. סוף גבולו יהיה סמוך לצידון, וירכתו, סופו, כמו וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן:

49:14

יִשָּׂשכָ֖ר חֲמֹ֣ר גָּ֑רֶם רֹבֵ֖ץ בֵּ֥ין הַֽמִּשְׁפְּתָֽיִם׃

Yisasshar güçlü kemikli bir eşektir; (Tora'nın yükünü taşıyarak) iki sınır arasında yatar.

אונקלוס יִשָּׂשׂכָר עַתִּיר בְּנִכְסִין וְאַחֲסַנְתֵּהּ בֵּין תְּחוּמַיָּא

Raşi (2)

יששכר חמור גרם. חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משא כבד:

רבץ בין המשפתים. כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בבית, וכשהוא רוצה לנוח, רובץ בין התחומין בתחומי העיירות שהוליך שם פרקמטיא:

49:15

וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד׃

Dinlenmenin iyi olduğunu, toprağın güzel olduğunu gördü; yük taşımak için omzunu eğdi ve (kardeşlerine) hizmet eden bir kul oldu.

אונקלוס וַחֲזָא חוּלָקָא אֲרֵי טַב וְיָת אַרְעָא אֲרֵי מְעַבְּדָא פֵירִין וִיכַבֵּשׁ מָחוֹזֵי עַמְמַיָּא וִישֵׁיצֵי יָת דַּיָרֵיהוֹן וּדְאִשְׁתַּאֲרוּן בְּהוֹן יְהוֹן לֵהּ פַּלְחִין וּמַסְּקֵי מַסִּין

Raşi (5)

וירא מנוחה כי טוב. ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות:

ויט שכמו לסבל. עול תורה:

ויהי. לכל אחיו ישראל:

למס עבד. לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עִבּוּרִין, שנאמר וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם (דברי הימים־א יב, לג), מאתים ראשי סנהדראות העמיד, וכל אחיהם על פיהם:

ויט שכמו. השפיל שכמו, כמו וַיֵּט שָׁמַיִם הַטּוּ אָזְנֵיכֶם. ואונקלוס תרגם בפנים אחרים, ויט שכמו לסבול מלחמות, ולכבוש מחוזות, שהם יושבים על הספר, ויהיה האויב כבוש תחתיו למס עובד:

49:16

דָּ֖ן יָדִ֣ין עַמּ֑וֹ כְּאַחַ֖ד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Dan, İsrail kabilelerinden biri gibi halkını yargılayacak.

אונקלוס מִדְּבֵית דָּן יִתְבְּחַר וִיקוּם גַּבְרָא בְּיוֹמוֹהִי יִתְפְּרֵק עַמֵּהּ וּבִשְׁנוֹהִי יְנוּחוּן כַּחֲדָא שִׁבְטַּיָּא דְיִשְׂרָאֵל

Raşi (2)

דן ידין עמו. ינקום נקמת עמו מפלשתים, כמו כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ:

כאחד שבטי ישראל. כל ישראל יהיו כאחד עמו, ואת כלם ידין, ועל שמשון נבא נבואה זו. ועוד יש לפרש כאחד שבטי ישראל, כמיוחד שבשבטים, הוא דוד שבא מיהודה:

49:17

יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹכְב֖וֹ אָחֽוֹר׃

Dan yol kenarında bir yılan, patika üzerinde bir engerek olacak; atın topuklarını ısırır, binicisi geriye düşer.

אונקלוס יְהֵי גַבְרָא דְיִתְבְּחַר וִיקוּם מִדְּבֵית דָּן אֵימְתֵהּ תִּתְרְמֵי עַל עַמְמַיָּא וּמְחָתֵהּ תִּתְקֵף בִּפְלִשְׁתָּאֵי כְּחִיוֵי חוּרְמָן יִשְׁרֵי עַל אָרְחָא וּכְפִתְנָא יִכְמוֹן עַל שְׁבִילָא יְקַטֵּיל גִּבָּרֵי מַשִׁרְיַת פְּלִשְׁתָּאֵי פָּרָשִׁין עִם רַגְלָאִין יְעַקֵר סוּסָוָן וּרְתִכִּין וִימַגֵּר רוֹכְבֵיהוֹן לַאֲחוֹרָא

Raşi (2)

שפיפן. הוא נחש, ואומר אני שקראו כן על שם שהוא נושף כמו וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב (בראשית ג, טו):

הנושך עקבי סוס. כך דרכו של נחש. ודמהו לנחש הנושך עקבי סוס. ויפל רכבו אחור. שלא נגע בו, ודוגמתו מצינו בשמשון, וַיִּלְפֹּת וגו' אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ וגו' (שופטים טז, כט), ושעל הגג מתו. ואונקלוס תרגם כְּחִיוֵי חוּרְמָן, שם מין נחש שאין רפואה לנשיכתו, והוא צִפְעוֹנִי, וקרוי חורמן על שם שעושה הכל חרס, וּכְפִתְנָא, כמו פתן, יכמון, יארוב:

49:18

לִישׁוּעָֽתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהֹוָֽה׃

Senin kurtarışını umuyorum, Hashem!

אונקלוס לְפוּרְקָנָךְ סַבָּרִית יְיָ

Raşi

לישועתך קויתי ה'. נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו, וסופו לומר זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם (שם כח):

5. aliya, Hamişi

49:19

גָּ֖ד גְּד֣וּד יְגוּדֶ֑נּוּ וְה֖וּא יָגֻ֥ד עָקֵֽב׃

Gad'ı bir akıncı birliği saldırıya uğratacak, ama o da onları geldikleri yola kadar kovalayacak.

אונקלוס מִדְבֵית גָד מַשִׁרְיַת מְזַיְנִין כַּד יַעַבְרוּן יָת יַרְדְנָא קֳדָם אֲחֵיהוֹן לִקְרָבָא וּבְנִכְסִין סַגִּיאִין יְתוּבוּן לְאַרְעֲהוֹן

Raşi (3)

גד גדוד יגודנו. כולם לשון גדוד הם, וכך חברו מנחם. ואם תאמר אין גדוד בלא שני דלתי"ן, יש לומר גדוד שם דבר צריך שני דלתי"ן, שכן דרך תיבה בת שתי אותיות להכפל בסופה, ואין יסודה אלא שתי אותיות, וכן אמר כַּצִּפּוֹר לָנוּד (משלי כו, ב), מגזרת וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים (איוב ז, ד), שָׁם נָפַל שָׁדוּד (שופטים ה, כז), מגזרת יָשׁוּד צָהֳרָיִם, אף יגוד יגודנו, וגדוד מגזרה אחת הם, וכשהוא מדבר בלשון יפעל, אינו כפול, כמו יגוד, ינוד, ירום, ישוד, ישוב, וכשהוא מתפעל או מפעיל אחרים, הוא כפול, כמו יתגודד, יתנודד, יתרומם, יתבולל, יתעודד, ובלשון מפעיל יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד (תהלים קמו, ט), לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו (ישעיה מט, ה), מְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹת (שם נח, יב), אף יגודנו האמור כאן אינו לשון שיפעילוהו אחרים, אלא כמו יגוד הימנו, כמו בָּנַי יְצָאוּנִי (ירמיה י, כ), יצאו ממני. גד גדוד יגודנו, גדודים יגודו הימנו, שיעברו הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד שנכבשה הארץ:

והוא יגד עקב. כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן, ולא יפקד מהם איש:

עקב. בדרכן ובמסילותם שהלכו ישובו, כמו וְעִקּבוֹתֶיךָ לֹא נוֹדָעוּ (תהלים עז, כ), וכן בְּעִקְבֵי הַצֹּאן (שיר השירים א, ח), בלשון לע"ז תרציא"ס:

49:20

מֵאָשֵׁ֖ר שְׁמֵנָ֣ה לַחְמ֑וֹ וְה֥וּא יִתֵּ֖ן מַֽעֲדַנֵּי־מֶֽלֶךְ׃

Aşer'in ekmeği yağlı olacak; o, krallara layık lezzetler verecek.

אונקלוס דְאָשֵׁר טָבָא אַרְעֵהּ וְהוּא מְרַבְיָא בְּתַפְנוּקֵי מַלְכִין

Raşi

מאשר שמנה לחמו. מאכל הבא מחלקו של אשר יהא שָׁמֵן, שיהיו זיתים מרובים בחלקו, והוא מושך שמן כמעין, וכן ברכו משה וְטוֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ, כמו ששנינו במנחות (פה:), פעם אחת הוצרכו אנשי לוּדְקִיָּא לשמן וכו':

49:21

נַפְתָּלִ֖י אַיָּלָ֣ה שְׁלֻחָ֑ה הַנֹּתֵ֖ן אִמְרֵי־שָֽׁפֶר׃

Naftali salıverilmiş bir geyiktir; güzel sözler söyler.

אונקלוס נַפְתָּלִי בְּאַרַע טָבָא יִתְרְמֵי עַדְבֵהּ וְאַחְסַנְתֵּהּ תְּהֵי מְעַבְּדָא פֵירִין יְהוֹן מוֹדַן וּמְבָרְכִין עֲלֵיהוֹן

Raşi (3)

אילה שלחה. זו בקעת גינוסר, שהיא קלה לבשל פירותיה, כאילה זו שהיא קלה לרוץ, אילה שלוחה, אילה משולחת לרוץ:

הנתן אמרי שפר. כתרגומו. דבר אחר, על מלחמת סיסרא נתנבא, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וגו' (שופטים ד, ו), והלכו שם בזריזות, וכן נאמר שם לשון שלוח, בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו.

הנתן אמרי שפר. על ידם שָׁרוּ דבורה וברק שירה. ורבותינו דרשוהו על יום קבורת יעקב, כשערער עֵשָׂו על המערה, במסכת סוטה (יג.). ותרגומו יִתְרְמֵי עַדְבֵהּ, יפול חבלו, והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח:

49:22

בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר׃

Yosef verimli bir daldır, pınar başında verimli bir dal. (Mitsrayim'in) kızları onu görmek için duvarın üzerine çıktı.

אונקלוס בְּרִי דְיִסְגֵּי יוֹסֵף בְּרִי דְיִתְבָּרַךְ כְּגֹפֶן דִּנְצִב עַל עֵינָא דְמַיָּא תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְּקוּן מִבְּנוֹהִי יְקַבְּלוּן חוּלָקָא וְאַחֲסַנְתָּא

Raşi (7)

בן פרת. בן חן, והוא לשון ארמי, אפריון נַמְטֵייהּ לרבי שמעון, בסוף בבא מציעא (קיט):

בן פרת עלי עין. חִנּוֹ נָטוּי על העין הרואה אותו:

בנות צעדה עלי שור. בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביפיו, ובנות הרבה צעדה כל אחת ואחת במקום שתוכל לראותו משם. (דבר אחר כצ"ל, כי לפירוש ראשון הוא שור חומה וק"ל).

עלי שור. על ראייתו, כמו אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב. (במדבר כד, יז) ומדרש אגדה יש רבים, וזה נוטה ליישב המקרא.

פרת. תי"ו שבו הוא תקון הלשון, כמו עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם (קהלת ג, יח).

שור. כמו לשור.עלי שור, בשביל לשור. ותרגום של אנוקלוס בנות צעדה עלי שור, תְּרֵין שִׁבְטִין יִפְקוּן מִבְּנוֹהִי וכו', וכתב בנות, על שם בנות מנשה, בנות צלפחד, שנטלו חלק בשני עברי הירדן. בְּרִי דְּיִסְגֵּי יוסף, פורת לשון פריה ורביה. ויש מדרשי אגדה בו המתישבים על הלשון, בשעה שבא עֵשָׂו לקראת יעקב, בכולן קדמו האמהות ללכת לפני בניהם להשתחוות, וברחל כתיב נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ, אמר יוסף, רשע הזה עינו רמה, שמא יתן עיניו באמי, יצא לפניה וְשִׁרְבֵּב קוֹמָתוֹ לְכַסּוֹתָהּ, והוא שברכו אביו בן פורת, הגדלת עצמך יוסף עלי עין של עֵשָׂו, לפיכך זכית לגדולה:

בנות צעדה עלי שור. להסתכל בך בצאתך על מצרים. ועוד דרשוהו לענין שלא ישלוט בזרעו עין הרע, ואף כשברך מנשה ואפרים, ברכם כדגים, שאין עין הרע שולטת בהם:

49:23

וַֽיְמָרְרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים׃

Ona acı verdiler, onunla çekiştiler; okçular ona kin beslediler.

אונקלוס וְאִתְמַרְרוּ יָתֵהּ וְנַקְמוֹהִי וְאָעִיקוּ לֵהּ גֻבְרִין גִּבָּרִין בַּעֲלֵי פַלְגוּתָא

Raşi (3)

וימררהו ורבו. וימררוהו אחיו, וימררוהו פוטיפר ואשתו לאסרו, לשון וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם:

ורבו. נעשו לו אחיו אנשי ריב, ואין הלשון הזה לשון פעלו, שאם כן היה לו לינקד וְרָבוּ כמו הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ וגו', ואף אם לשון רביית חצים הוא, כן היה לו להנקד, ואינו אלא לשון פועלו, כמו שׁמֹוּ שָׁמַיִם (ירמיה ב, יב), שהוא לשון הושמו, וכן רוֹמּוּ מְעַט, שהוא לשון הורמו, אלא שלשון הורמו והושמו על ידי אחרים, ולשון שמו, רמו, רבו, מאליהם הוא, משוממים את עצמם, נתרוממו מעצמם, נעשו אנשי ריב, וכן דֹמוּ ישְׁבֵי אִי, כמו נדמו. וכן תרגם אונקלוס וְנַקְמוֹהִי:

בעלי חצים. שלשונם כחץ, ותרגומו מָרֵי פַּלְגוּתָא, לשון וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה, אותן שהיו ראוים לחלוק עמו נחלה:

49:24

וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל׃

Ama yayı güçlü kaldı, kolları ve elleri altınla süslendi. Bu, Yaakov'un Güçlüsü'nün ellerindendir; oradan İsrail'in çobanı ve kaya taşı (olmuştur).

אונקלוס וְתָבַת בְּהוֹן נְבִיאוּתֵהּ עַל דְּקַיֵּם אוֹרַיְתָא בְּסִתְרָא וְשַׁוִּי בְתוּקְפָא רוֹחֲצָנֵהּ בְּכֵן יִתְרְמָא דְהַב עַל דְּרָעוֹהִי וְאַחֲסִין מַלְכוּתָא וּתְקֵיף דָּא הֲוַת לֵהּ מִן קֳדָם אֵל תַּקִיפָא דְיַעֲקֹב דִּי בְמֵימְרֵהּ זַן אֲבָהָן וּבְנִין זַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל

Raşi (6)

ותשב באיתן קשתו.קשתו. נתישבה בחוזק:חזקו:

ויפזו זרעי ידיו. זו היא נתינת טבעת על ידו, לשון זָהָב מוּפָז, זאת היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב, ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל, עקרן של ישראל, לשון אֶבֶן הָרֹאשָׁה, לשון מלכות, ואונקלוס אף הוא כך תרגמו, ותשב. וְתָבַת בְּהוֹן נְבִיאוּתֵיהּ, החלומות אשר חלם להם, עַל דְּקַיֵּם אוֹרַיְתָא בְּסִתְרָא, תוספת הוא ולא מלשון עברי שבמקרא, וְשַׁוִּי בְּתוּקְפָא רוֹחֲצָנֵיהּ, תרגום של באיתן קשתו, וכך לשון התרגום על העברי, ותשב נבואתו, בשביל שאיתנו של הקב"ה היתה לו לקשת ולמבטח, בְּכֵן יִתְרְמָא דְּהַב עַל דְּרָעוֹהִי, לכך ויפזו זרועי ידיו, לשון פז:

אבן ישראל. לשון נוטריקון, אב ובן אבהן ובנין, יעקב ובניו:

ורבותינו דרשו ותשב באיתן קשתו, על כבישת יצרו באשת אדוניו, וקוראו קשת על שם שהזרע יורה כחץ. ויפזו זרועי ידיו. כמו ויפוצו, שיצא הזרע מבין אצבעות ידיו.

ויפזו זרועי ידיו. כמו ויפוצו, שיצא הזרע מבין אצבעות ידיו.

מידי אביר יעקב. שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו וכו', כדאיתא בסוטה (לו:):

49:25

מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֙יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם׃

Sana yardım edecek olan babanın Kel'inden, seni kutsayacak olan Şakay'dan: yukarıdan göklerin bereketleri, aşağıda yatan enginin bereketleri, memelerin ve rahmin bereketleri.

אונקלוס מֵימַר אֱלָהָא דְאָבוּךְ יְהֵי בְסַעְדָךְ וְיָת שַׁדַּי וִיבָרְכִנָּךְ בִּרְכַן דְּנַחֲתָן מִטַּלָּא דִשְׁמַיָּא מִלְעֵלָא בִּרְכַן דְנַגְדַן מִמַעֲמַקֵי אַרְעָא מִלְרָע בִּרְכְּתָא דְאָבוּךְ וּדְאִמָּךְ

Raşi (4)

מאל אביך. היתה לך זאת, והוא יעזרך:

ואת שדי. ועם הקב"ה היה לבך כשלא שמעת לדברי אדונתך, והוא יברכך:

ברכת שדים ורחם. ברכתא דאבא ודאמא. כלומר יתברכו המולידים והיולדות, שיהיו הזכרים מזריעין טיפה הראוייה להריון, והנקבות לא ישכלו את רחם שלהן להפיל עובריהן:

שדים. יָרֹה יִיָּרֶה מתרגמינן אִישְׁתְּדָאי יִשְׁתְּדֵי, אף שדים כאן על שם שהזרע יורה כחץ:

49:26

בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָ גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֙יןָ֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃

Babanın bereketleri, atalarımın bereketlerinden üstün oldu, sonsuz tepelerin sınırlarına kadar uzandı. Bunlar Yosef'in başına, kardeşlerinden ayrılmış olanın tepesine gelsin.

אונקלוס בִּרְכְּתָא דְאָבוּךְ יִתּוֹסְפָן עַל בִּרְכְּתָא דִילִי בָּרִיכוּ אֲבָהָתַי דַחֲמִידוּ לְהֶן רַבְרְבַיָּא דְמִן עָלְמָא יֶהֶוְיַן כָּל אִלֵּין לְרֵישָׁא דְיוֹסֵף וּלְגַבְרָא פָּרִישָׁא דַאֲחוֹהִי

Raşi (7)

ברכת אביך גברו וגו'. הברכות שברכני הקב"ה גברו והלכו על הברכות שבירך את הורי:

עד תאות גבעת עולם. לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם, שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים, מגעת עד ד' קצות העולם, שנאמר וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וגו', מה שלא אמר לאברהם אבינו וליצחק. לאברהם אמר לו שָׂא עֵינֶיךָ וּרְאֵה וגו' כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה, ולא הראהו אלא ארץ ישראל בלבד. ליצחק אמר לו כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה וגו', זהו שאמר ישעיה וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ (ישעיה נח, יד), ולא אמר נחלת אברהם:

הורי. לשון הריון, שהורוני במעי אמי, כמו הוֹרָה גָבֶר (איוב ג, ג):

עד תאות. עד קצות, כמו וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה (במדבר לד, י), תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת (שם ח):

תאות. אשמול"ץ, כך חברו מנחם בן סרוק:

תהיין. כולם לראש יוסף:

נזיר אחיו.מידי אביר יעקב. פְּרִישָׁא דַּאֲחוֹהִי, שנבדל מאחיו, כמו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, נָזֹרוּ אָחוֹר. ורבותינו דרשו ותשב באיתן קשתו, על כבישת יצרו באשת אדוניו, וקוראו קשת על שם שהזרע יורה כחץ. ויפזו זרועי ידיו. כמו ויפוצו, שיצא הזרע מבין אצבעות ידיו.שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו וכו', כדאיתא בסוטה (לו:). ואונקלוס תרגם תאות עולם, לשון תאוה וחמדה, וגבעות עולם לשון מְצֻקֵי אֶרֶץ, (והם הברכות) שחמדתן אמו והזקיקתו לקבלם:

6. aliya, Şişi

49:27

בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃

Binyamin parçalayan bir kurttur; sabah avını yer, akşam ganimeti paylaştırır."

אונקלוס בִּנְיָמִין בְּאַרְעֵהּ תִּשְׁרֵי שְׁכִנְתָּא וּבְאַחֲסַנְתֵּהּ יִתְבְּנֵי מַקְדְשָׁא בְּצַפְרָא וּבְפַנְיָא יְהוֹן מְקָרְבִין כַּהֲנַיָּא קָרְבָּנָא וּבְעִדַּן רַמְשָׁא יְהוֹן מְפַלְגִין מוֹתַר חוּלְקְהוֹן מִשְׁאַר קָדְשַׁיָּא

Raşi (3)

בנימין זאב יטרף. זאב הוא אשר יטרף. נבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ (שופטים כא, כא), בפלגש בגבעה. ונבא על שאול שיהיה נוצח באויביו סביב, שנאמר וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה וגו' וַיִּלָּחֶם במואב וּבֶאֱדוֹם וגו' וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ (שמואל־א יד, מז):

בבקר יאכל עד. לשון ביזה ושלל, המתורגם עֲדָאָה. ועוד יש לו דומה בלשון עברית, אָז חֻלַק עַד שָׁלָל (ישעיה לג, כד). ועל שאול הוא אומר, שעמד בתחלת בּוֹקְרָן (ס"א פריחתן) וזריחתן של ישראל:

ולערב יחלק שלל.יחלק שלל. אף משתשקע שמשן של ישראל, על ידי נבוכדנצר שיגלם לבבל:מרדכי ואסתר שהם מבנימין, יחלקו את שלל המן, שנאמר הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר. ואונקלוס תרגם על שלל הכהנים בקדשי המקדש:

49:28

כָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹ֠את אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם׃

Bunların hepsi İsrail'in on iki kabilesidir. Babaları onlara bunları söyledi ve onları kutsadı; her birini kendisine uygun bereketle kutsadı.

אונקלוס כָּל אִלֵּין שִׁבְטַיָּא דְיִשְׂרָאֵל תְּרֵין עֲסַר וְדָא דְמַלֵּיל לְהוֹן אֲבוּהוֹן וּבָרִיךְ יָתְהוֹן גְבַר דִּי כְבִרְכְּתֵהּ בָּרֵךְ יָתְהוֹן

Raşi (3)

וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. והלא יש מהם שלא ברכם אלא קנטרן, אלא כך פירושו, וזאת אשר דבר להם אביהם מה שנאמר בענין, יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי, תלמוד לומר ויברך אותם, כולם במשמע:

איש אשר כברכתו. ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד:

ברך אתם. לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו, מה תלמוד לומר ברך אותם, לפי שנתן ליהודה גבורת ארי, ולבנימין חטיפתו של זאב, ולנפתלי קלותו של אילה, יכול שלא כללן כולם בכל הברכות, תלמוד לומר ברך אותם:

49:29

וַיְצַ֣ו אוֹתָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אֲנִי֙ נֶאֱסָ֣ף אֶל־עַמִּ֔י קִבְר֥וּ אֹתִ֖י אֶל־אֲבֹתָ֑י אֶ֨ל־הַמְּעָרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בִּשְׂדֵ֖ה עֶפְר֥וֹן הַֽחִתִּֽי׃

Onlara şöyle buyurdu: "Ben halkıma kavuşmak üzereyim. Beni atalarımın yanına, Hititli Efron'un tarlasındaki mağaraya gömün;

אונקלוס וּפַקֵד יָתְהוֹן וַאֲמַר לְהוֹן אֲנָא מִתְכְּנֵשׁ לְעַמִּי קְבָרוּ יָתִי לְוַת אֲבָהָתִי בִּמְעַרְתָּא דִי בַחֲקַל עֶפְרוֹן חִתָּאָה

Raşi (2)

נאסף אל עמי. על שם שמכניסין הנפשות אל מקום גניזתן, שיש אסיפה בלשון עברי שהיא לשון הכנסה, כגון וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה (שופטים יט, טו), וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ (דברים כב, ב), בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ (ויקרא כג, לט), הכנסתם לבית מפני הגשמים, בְּאָסְפְּכֶם אֶת מַעֲשֵׂיכֶם, וכל אסיפה האמורה במיתה אף היא לשון הכנסה:

אל אבתי. עם אבותי:

49:30

בַּמְּעָרָ֞ה אֲשֶׁ֨ר בִּשְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה אֲשֶׁ֥ר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵ֖א בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֲשֶׁר֩ קָנָ֨ה אַבְרָהָ֜ם אֶת־הַשָּׂדֶ֗ה מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י לַאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃

Kenaan ülkesinde, Mamre'nin karşısında, Avraam'ın Hititli Efron'dan mezar mülkü olarak satın aldığı Mahpela tarlasındaki mağaraya.

אונקלוס בִּמְעַרְתָּא דִי בַחֲקַל כָּפֶלְתָּא דִי עַל אַפֵּי מַמְרֵא בְּאַרְעָא דִכְנָעַן דִי זְבַן אַבְרָהָם יָת חַקְלָא מִן עֶפְרֹן חִתָּאָה לְאַחֲסָנַת קְבוּרָא

49:31

שָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ שָׁ֚מָּה קָבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וְשָׁ֥מָּה קָבַ֖רְתִּי אֶת־לֵאָֽה׃

Avraam'ı ve karısı Sara'yı oraya gömdüler; Yitshak'ı ve karısı Rivka'yı oraya gömdüler; ben de Lea'yı oraya gömdüm.

אונקלוס תַּמָּן קְבָרוּ יָת אַבְרָהָם וְיָת שָׂרָה אִתְּתֵהּ תַּמָּן קְבָרוּ יָת יִצְחָק וְיָת רִבְקָה אִתְּתֵהּ וְתַמָּן קְבָרִית יָת לֵאָה

49:32

מִקְנֵ֧ה הַשָּׂדֶ֛ה וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ מֵאֵ֥ת בְּנֵי־חֵֽת׃

Tarla ve içindeki mağara Hetoğullarından satın alındı."

אונקלוס זְבִינֵי חַקְלָא וּמְעַרְתָּא דִי בֵהּ מִן בְּנֵי חִתָּאָהּ

49:33

וַיְכַ֤ל יַעֲקֹב֙ לְצַוֺּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃

Yaakov oğullarına buyruklarını bitirince ayaklarını yatağa topladı, son nefesini verdi ve halkına kavuştu.

אונקלוס וְשֵׁיצֵי יַעֲקֹב לְפַקָּדָא יָת בְּנוֹהִי וּכְנַשׁ רַגְלוֹהִי לְעַרְסָא וְאִתְנְגִיד וְאִתְכְּנִישׁ לְעַמֵּהּ

Raşi (2)

ויאסף רגליו. הכניס רגליו:

ויגוע ויאסף. ומיתה לא נאמרה בו, ואמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת (תענית ה:):

Bereşit 50

50:1

וַיִּפֹּ֥ל יוֹסֵ֖ף עַל־פְּנֵ֣י אָבִ֑יו וַיֵּ֥בְךְּ עָלָ֖יו וַיִּשַּׁק־לֽוֹ׃

Yosef babasının yüzüne kapanıp onun üzerine ağladı ve onu öptü.

אונקלוס וּנְפַל יוֹסֵף עַל אַפֵּי אָבוּהִי וּבְכָא עֲלוֹהִי וּנְשַׁק לֵהּ

50:2

וַיְצַ֨ו יוֹסֵ֤ף אֶת־עֲבָדָיו֙ אֶת־הָרֹ֣פְאִ֔ים לַחֲנֹ֖ט אֶת־אָבִ֑יו וַיַּחַנְט֥וּ הָרֹפְאִ֖ים אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃

Yosef kullarına, hekimlere babasını mumyalamalarını buyurdu; hekimler Yisrael'i mumyaladılar.

אונקלוס וּפַקֵּיד יוֹסֵף יָת עַבְדוֹהִי יָת אַסְוָתָא לְמֶחְנַט יָת אָבוּהִי וְחָנְטוּ אַסְוָתָא יָת יִשְׂרָאֵל

Raşi

לחנט את אביו. ענין מרקחת בְּשָׂמִים הוא:

50:3

וַיִּמְלְאוּ־לוֹ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י הַחֲנֻטִ֑ים וַיִּבְכּ֥וּ אֹת֛וֹ מִצְרַ֖יִם שִׁבְעִ֥ים יֽוֹם׃

Bunun için kırk gün geçti; çünkü mumyalama süresi böyle tamamlanır. Mitsriler onun için yetmiş gün ağladılar.

אונקלוס וּשְׁלִימוּ לֵהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין אֲרֵי כֵּן שְׁלִימוּ יוֹמֵי חֲנִיטַיָּא וּבְכוֹ יָתֵהּ מִצְרָאֵי שַׁבְעִין יוֹמִין

Raşi (2)

וימלאו לו. השלימו לו ימי חניטתו עד שמלאו לו ארבעים יום:

ויבכו אותו וגו'. ארבעים לחניטה ושלשים לבכיה, לפי שבאה להם ברכה לרגלו, שֶׁכָּלָה הרעב והיו מי נילוס מתברכין:

50:4

וַיַּֽעַבְרוּ֙ יְמֵ֣י בְכִית֔וֹ וַיְדַבֵּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֶל־בֵּ֥ית פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם דַּבְּרוּ־נָ֕א בְּאָזְנֵ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹֽר׃

Ağlama günleri geçince Yosef Paro'nun ev halkına şöyle dedi: "Eğer gözünüzde lütuf bulduysam, lütfen Paro'ya şöyle söyleyin:

אונקלוס וַעֲבָרוּ יוֹמֵי בְכִיתֵהּ וּמַלִיל יוֹסֵף עִם בֵּית פַּרְעֹה לְמֵימָר אִם כְּעַן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין בְּעֵינֵיכוֹן מַלִּילוּ כְעַן קֳדָם פַּרְעֹה לְמֵימָר

50:5

אָבִ֞י הִשְׁבִּיעַ֣נִי לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֮ מֵת֒ בְּקִבְרִ֗י אֲשֶׁ֨ר כָּרִ֤יתִי לִי֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן שָׁ֖מָּה תִּקְבְּרֵ֑נִי וְעַתָּ֗ה אֶֽעֱלֶה־נָּ֛א וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־אָבִ֖י וְאָשֽׁוּבָה׃

'Babam bana ant içirerek dedi ki: "İşte ben ölüyorum; Kenaan ülkesinde kendim için hazırladığım mezara beni göm." Şimdi lütfen çıkıp babamı gömeyim ve geri döneyim.'"

אונקלוס אַבָּא קַיֵּים עָלַי לְמֵימָר הָא אֲנָא מָאִית בְּקִבְרִי דְאַתְקֵנִית לִי בְּאַרְעָא דִכְנָעַן תַּמָּן תִּקְבְּרִנָנִי וּכְעַן אֶסַּק כְּעַן וְאֶקְבַּר יָת אַבָּא וְאֵ יתוּב

Raşi

אשר כריתי לי. כפשוטו, כמו כִּי יִכְרֵה אִישׁ (שמות כא, לג). ומדרשו, עוד מתישב על הלשון כמו אשר קניתי, אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה. ועוד מדרשו לשון כְּרִי, דָּגוּר, שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן, ועשה אותו כרי, ואמר לעשו, טול זה בשביל חלקך במערה:

50:6

וַיֹּ֖אמֶר פַּרְעֹ֑ה עֲלֵ֛ה וּקְבֹ֥ר אֶת־אָבִ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיעֶֽךָ׃

Paro, "Çık ve babanı sana ant içirdiği gibi göm" dedi.

אונקלוס וַאֲמַר פַּרְעֹה סַק וּקְבוֹר יָת אֲבוּךְ כְּמָא דְקַיֵּים עֲלָךְ

Raşi

כאשר השביעך. ואם לא בשביל השבועה לא הייתי מניחך, אבל ירא לומר עבור על השבועה, שלא יאמר אם כן אעבור על שבועה שנשבעתי לך, שלא אגלה על לשון הקודש שאני מכיר עודף על שבעים לשון, ואתה אינך מכיר בו, כדאיתא במסכת סוטה (לו:):

50:7

וַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃

Yosef babasını gömmek için çıktı. Onunla birlikte Paro'nun bütün kulları, sarayının ileri gelenleri ve Mitsrayim ülkesinin bütün ileri gelenleri çıktılar;

אונקלוס וּסְלֵיק יוֹסֵף לְמִקְבַּר יָת אָבוּהִי וּסְלִיקוּ עִמֵּהּ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה סָבֵי בֵיתֵהּ וְכֹל סָבֵי אַרְעָא דְמִצְרָיִם

50:8

וְכֹל֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאֶחָ֖יו וּבֵ֣ית אָבִ֑יו רַ֗ק טַפָּם֙ וְצֹאנָ֣ם וּבְקָרָ֔ם עָזְב֖וּ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃

Yosef'in bütün ev halkı, kardeşleri ve babasının ev halkı da. Yalnızca çocuklarını, davarlarını ve sığırlarını Goşen ülkesinde bıraktılar.

אונקלוס וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וַאֲחוֹהִי וּבֵית אָבוּהִי לְחוֹד טַפְלְהוֹן וְעָנְהוֹן וְתוֹרֵיהוֹן שְׁבָקוּ בְּאַרְעָא דְגשֶׁן

50:9

וַיַּ֣עַל עִמּ֔וֹ גַּם־רֶ֖כֶב גַּם־פָּרָשִׁ֑ים וַיְהִ֥י הַֽמַּחֲנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃

Onunla birlikte arabalar ve atlılar da çıktı; kafile çok kalabalıktı.

אונקלוס וּסְלִיקוּ עִמֵּהּ אַף רְתִכִּין אַף פָּרָשִׁין וַהֲוָה מַשְׁרִיתָא סַגִּיאָה לַחֲדָא

50:10

וַיָּבֹ֜אוּ עַד־גֹּ֣רֶן הָאָטָ֗ד אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּ֨סְפְּדוּ־שָׁ֔ם מִסְפֵּ֛ד גָּד֥וֹל וְכָבֵ֖ד מְאֹ֑ד וַיַּ֧עַשׂ לְאָבִ֛יו אֵ֖בֶל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

Yarden'in ötesindeki Goren HaAtad'a geldiler ve orada çok büyük ve ağır bir yas tuttular. Yosef babası için yedi gün yas tuttu.

אונקלוס וַאֲתוֹ עַד בֵּית אִדְרֵי דְאָטָד דִּי בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא וּסְפָדוּ תַמָּן מִסְפֵּד רַב וְתַקִּיף לַחֲדָא וְעָבַד לַאֲבוּהִי אֶבְלָא שַׁבְעָא יוֹמִין

Raşi

גרן האטד. מוקף אֲטָדִין היה. ורבותינו דרשו (סוטה יג.) על שם המאורע, שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה, וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, עמדו כלן ותלו בו כתריהם, והקיפוהו כתרים כגרן המוקף סייג של קוצים:

50:11

וַיַּ֡רְא יוֹשֵׁב֩ הָאָ֨רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֜י אֶת־הָאֵ֗בֶל בְּגֹ֙רֶן֙ הָֽאָטָ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵֽבֶל־כָּבֵ֥ד זֶ֖ה לְמִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ אָבֵ֣ל מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃

Ülkede oturan Kenaanlılar Goren HaAtad'daki yası gördüler ve "Bu, Mitsriler için ağır bir yas" dediler. Bu yüzden Yarden'in ötesindeki o yere Avel Mitsrayim adı verildi.

אונקלוס וַחֲזָא יָתֵב אַרְעָא כְנַעֲנָאָה יָת אֶבְלָא בְּבֵית אִדְרֵי דְאָטָד וַאֲמָרוּ אָבֵל תַּקִּיף דֵּין לְמִצְרָאֵי עַל כֵּן קְרָא שְׁמַהּ אָבֵל מִצְרַיִם דִּי בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא

50:12

וַיַּעֲשׂ֥וּ בָנָ֖יו ל֑וֹ כֵּ֖ן כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽם׃

Oğulları, onlara buyurduğu gibi onun için yaptılar.

אונקלוס וַעֲבָדוּ בְּנוֹהִי לֵהּ כֵּן כְּמָא דִי פַּקֵדִנּוּן

Raşi

כאשר צום. מהו אשר צום:

50:13

וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃

Oğulları onu Kenaan ülkesine taşıdılar ve Avraam'ın Mamre'nin karşısında Hititli Efron'dan mezar mülkü olarak satın aldığı Mahpela tarlasındaki mağaraya gömdüler.

אונקלוס וּנְטָלוּ יָתֵהּ בְּנוֹהִי לְאַרְעָא דִכְנַעַן וּקְבָרוּ יָתֵהּ בִּמְעָרַת חֲקַל כָּפֶלְתָּא דִי זְבַן אַבְרָהָם יָת חַקְלָא לְאַחֲסָנַת קְבוּרָא מִן עֶפְרֹן חִתָּאָה עַל אַפֵּי מַמְרֵא

Raşi

וישאו אתו בניו. ולא בני בניו שכך צום, אל ישאו מטתי לא איש מצרי ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען, אלא אתם, וקבע להם מקום, ג' למזרח, וכן לארבע רוחות, וכסדרן למסע מחנה של דגלים נקבעו כאן. לוי לא ישא, שהוא עתיד לשאת את הארון. ויוסף לא ישא, שהוא מלך. מנשה ואפרים יהיו תחתיהם, וזהו איש על דגלו באותות, באות שמסר להם אביהם לישא מטתו:

50:14

וַיָּ֨שָׁב יוֹסֵ֤ף מִצְרַ֙יְמָה֙ ה֣וּא וְאֶחָ֔יו וְכָל־הָעֹלִ֥ים אִתּ֖וֹ לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו אַחֲרֵ֖י קָבְר֥וֹ אֶת־אָבִֽיו׃

Babasını gömdükten sonra Yosef, kardeşleri ve babasını gömmek için onunla birlikte çıkan herkes Mitsrayim'e döndü.

אונקלוס וְתַב יוֹסֵף לְמִצְרַיִם הוּא וַאֲחוֹהִי וְכָל דִּסְלִיקוּ עִמֵּהּ לְמִקְבַּר יָת אָבוּהִי בָּתַר דִּקְבַר יָת אָבוּהִי

Raşi

הוא ואחיו וכל העולים אתו. בחזרתן כאן הקדים אחיו למצרים העולים אתו, ובהליכתן הקדים מצרים לאחיו, שנאמר ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' ואחר כך כל בית יוסף ואחיו, אלא לפי שראו כבוד שעשו מלכי כנען, שתלו כתריהם בארונו של יעקב, נהגו בהם כבוד:

50:15

וַיִּרְא֤וּ אֲחֵֽי־יוֹסֵף֙ כִּי־מֵ֣ת אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ ל֥וּ יִשְׂטְמֵ֖נוּ יוֹסֵ֑ף וְהָשֵׁ֤ב יָשִׁיב֙ לָ֔נוּ אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר גָּמַ֖לְנוּ אֹתֽוֹ׃

Yosef'in kardeşleri babalarının öldüğünü görünce, "Belki Yosef bize kin besler ve ona yaptığımız bütün kötülüğün karşılığını bize mutlaka verir" dediler.

אונקלוס וַחֲזוֹ אֲחֵי יוֹסֵף אֲרֵי מִית אֲבוּהוֹן וַאֲמָרוּ דִּלְמָא יִטַּר לָנָא דְבָבוּ יוֹסֵף וְאֲתָבָא יָתֵיב לָנָא יָת כָּל בִּישְׁתָא דִי גְמַלְנָא יָתֵהּ

Raşi (2)

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. מהו ויראו, הכירו במיתתו אצל יוסף, שהיו רגילים לסעוד על שולחנו של יוסף, והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן:

לו ישטמנו. שמא ישטמנו. לו מתחלק לענינים הרבה, יש לו משמש בלשון בקשה ולשון הלואי, כגון לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ, לוּ שְׁמָעֵנוּ, ולוּ הוֹאַלְנוּ, לוּ מָתְנוּ. ויש לו משמש בלשון אם ואולי, כגון לוּ חָכְמוּ, לוּ הִקְשַׁבְתָּ לְמִצְוֹתָי, ולוּא אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי. ויש לו משמש בלשון שמא, לוּ יִשׂטְמֵנוּ, ואין לו עוד דומה במקרא, והוא לשון אולי, כמו אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי, לשון שמא הוא. ויש אולי לשון בקשה, כגון אוּלַי יִרְאֶה ה' בְּעֵינִי, אולי ישוב ה' אותי, הרי הוא כמו לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ. ויש אולי לשון אם, אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם:

50:16

וַיְצַוּ֕וּ אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֣יךָ צִוָּ֔ה לִפְנֵ֥י מוֹת֖וֹ לֵאמֹֽר׃

Yosef'e haber gönderip şöyle dediler: "Baban ölmeden önce şöyle buyurdu:

אונקלוס וּפַקִידוּ לְוַת יוֹסֵף לְמֵימָר אָבוּךְ פַּקֵּד קֳדָם מוֹתֵהּ לְמֵימָר

Raşi (2)

ויצוו אל יוסף. כמו וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, צוה למשה ולאהרן להיות שלוחים אל בני ישראל, אף זה, ויצוו אל שלוחם, להיות שליח אל יוסף לומר לו כן. ואת מי צוו, את בני בלהה, שהיו רגילין אצלו, שנאמר וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה:

אביך צוה. שינו בדבר מפני השלום, כי לא צוה יעקב כן, שלא נחשד יוסף בעיניו (יבמות סה:):