Bereşit 15בראשית טו

21 ayet, tamamı Türkçe. İbranice bir kelimeye dokunarak gematria değerini görebilirsiniz.

Bölüm seç ‹ ›

אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃

Bu olaylardan sonra Hashem'in sözü bir görümde Avram'a şöyle geldi: "Korkma Avram, ben senin kalkanınım; ödülün çok büyük olacak."

אונקלוס בָּתַר פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין הֲוָה פִּתְגָמָא דַיְיָ עִם אַבְרָם בִּנְבוּאָה לְמֵימָר לָא תִדְחַל אַבְרָם מֵימְרִי תְּקוֹף לָךְ אַגְרָךְ סַגִי לַחֲדָא

Raşi

אחר הדברים האלה.אנכי מגן לך. כל מקום שנאמר אחר, סמוך. אחרי, מופלג (ב"ר מד, ה). אחר הדברים האלה, אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים, והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם.מן העונש, שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת (ב"ר), ומה שאתה דואג על קבול שכרך, שכרך הרבה מאד (ב"ר):

וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃

Avram şöyle dedi: "Efendim Elokim, bana ne vereceksin? Ben çocuksuz gidiyorum; evimin yöneticisi Dameşekli Eliezer'dir."

אונקלוס וַאֲמַר אַבְרָם יְיָ אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי וַאֲנָא אָזֵיל בְּלָא וְלָד וּבַר פַּרְנָסָא הָדֵין דִבְּבֵיתִי הוּא דַמַשְׂקָאָה אֱלִיעֶזֶר

Raşi (3)

הולך ערירי. מנחם בן סרוק פירשו לשון יורש, וחבר לו עֵר וְעֹנֶה (מלאכי ב, יב), ערירי בלא יורש, כאשר תאמר וּבְכָל תּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב לא, יב), תעקר שרשיה, כך לשון ערירי חסר בנים ובלע"ז דעזענפאט"ס. ולי נראה ער ועונה, מגזרת וְלִבִּי עֵר (שיר השירים ה, ב), וערירי לשון חורבן, וכן עָרוּ עָרוּ (תהלים קלז, ז), וכן עָרוֹת יְסוֹד (חבקוק ג, יג), וכן עַרְעֵר תִּתְעַרְעֵר (ירמיה נא, נח), וכן כִּי אַרְזָה עֵרָה (צפניה ב, יד):

ובן משק ביתי. כתרגומו, שכל ביתי ניזון על פיו, כמו וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק (בראשית מא, מ), אפוטרופא שלי, ואילו היה לי בן היה בני ממונה על שלי:

דמשק. לפי התרגום מדמשק היה, ולפי מדרש אגדה (ב"ר) שרדף המלכים עד דמשק, ובגמרא שלנו (יומא כח:) דרשו נוטריקון, דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים:

וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי׃

Avram, "İşte bana soy vermedin; evimde yetişen biri benim mirasçım olacak" dedi.

אונקלוס וַאֲמַר אַבְרָם הָא לִי לָא יְהַבְתְּ וְלָד וְהָא בַר בֵיתִי יָרִיתּ יָתִי

Raşi

הן לי לא נתת זרע. ומה תועלת בכל אשר תתן לי:

וְהִנֵּ֨ה דְבַר־יְהֹוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ׃

İşte Hashem'in sözü ona şöyle geldi: "Bu senin mirasçın olmayacak; senin bedeninden çıkacak olan, o senin mirasçın olacak."

אונקלוס וְהָא פִּתְגָמָא דַיְיָ עִמֵהּ לְמֵימַר לָא יִרְתִינָךְ דֵין אֱלָהֵין בַּר דְתוֹלִיד הוּא יִרְתִינָךְ

וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃

Onu dışarı çıkardı ve "Lütfen göğe bak ve sayabilirsen yıldızları say" dedi. Ona, "Senin soyun böyle olacak" dedi.

אונקלוס וְאַפֵּיק יָתֵהּ לְבָרָא וַאֲמַר אִסְתְּכִי כְעַן לִשְׁמַיָא וּמְנֵי כּוֹכְבַיָא אִם תִּכּוֹל לְמִמְנֵי יָתְהוֹן וַאֲמַר לֵיהּ כְּדֵין יְהוֹן בְּנָךְ

Raşi

ויוצא אתו החוצה. לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים. ולפי מדרשו (שבת קנו.), אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן, וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד (ב"ר), אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל. דבר אחר, הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה (תנחומא חיי שרה ו — ב"ר):

וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽיהֹוָ֑ה וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה׃

Avram Hashem'e inandı; O da bunu ona doğruluk saydı.

אונקלוס וְהֵימִין בְּמֵימְרָא דַיְיָ וְחָשְׁבַהּ לֵיהּ לְזָכוּ

Raşi (2)

והאמן בה'. לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירושת הארץ שאל לו אות, ואמר לו במה אדע:

ויחשבה לו צדקה. הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה, על האמונה שהאמין בו. דבר אחר במה אדע, לא שאל לו אות, אלא אמר לפניו, הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה, אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות (תענית כז:):

וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ׃

Ona, "Bu ülkeyi mülk olarak sana vermek için seni Ur Kasdim'den çıkaran Hashem benim" dedi.

אונקלוס וַאֲמַר לֵהּ אֲנָא יְיָ דְאַפֵּקְתָּךְ מֵאוּרָא דְכַשְׂדָאֵי לְמִתַּן לָךְ יָת אַרְעָא הָדָא לְמֵירְתַהּ

וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה׃

Avram, "Efendim Elokim, onu mülk edineceğimi nereden bileceğim?" dedi.

אונקלוס וַאֲמָר יְיָ אֱלֹהִים בְּמָה אִידַע אֲרֵי אֵרְתִנַהּ

וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל׃

Ona, "Bana üç dana, üç keçi, üç koç, bir kumru ve bir güvercin yavrusu al" dedi.

אונקלוס וַאֲמַר לֵהּ קָרֵב קֳדָמַי עֶגְלִין תְּלָתָא וְעִזִין תְּלָתָא וְדִכְרִין תְּלָת וְשַׁפְנִינָא וּבַר יוֹנָה

Raşi (4)

עגלה משלשת. שלשה עגלים רמז לשלשה פרים, פר יום הכפורים ופר העלם דבר של צבור ועגלה ערופה (ב"ר מד, יד):

ועז משלשת. רמז לשעיר הנעשה בפנים, ושעירי מוספין של מועד ושעיר חטאת יחיד (ב"ר):

ואיל משולש. אשם ודאי ואשם תלוי, וכבשה של חטאת יחיד (ב"ר):

ותור וגוזל. תור ובן יונה (ב"ר):

וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ אֶת־כָּל־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת־הַצִּפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר׃

Avram bunların hepsini aldı, ortadan ikiye böldü ve her parçayı diğerinin karşısına koydu; kuşları ise bölmedi.

אונקלוס וְקָרֵב קֳדָמוֹהִי יָת כָּל אִלֵין וּפַלִיג יָתְהוֹן בְּשָׁוֶה וִיהַב פַּלְגַיָא פִּלוּג לָקֳבֵיל חַבְרֵיהּ וְיָת עוֹפָא לָא פַּלִיג

Raşi (2)

ויבתר אתם. חלק כל אחד לשני חלקים. ואין המקרא יוצא מידי פשוטו, לפי שהיה כורת ברית עמו לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב (יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר וגו', ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בְתָרֶיהָ, כמה שנאמר להלן הָעוֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל (ירמיה לד, יט), אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים, הוא שלוחו של שכינה שהוא אש:

ואת הצפור לא בתר. לפי שהאומות עובדי כוכבים ומזלות נמשלו לפרים ואילים ושעירים, שנאמר סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים וגו' (תהלים כב, יג), ואומר הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם, מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס (דניאל ח, כ), ואומר וְהַצָפִיר וְהַשָׂעִיר, מֶלֶך יָוָן (שם כא). וישראל נמשלו לבני יונה, שנאמר יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע (שיר השירים ב, יד), לפיכך בתר הבהמות, רמז על האומות שיהיו כָּלִין והולכין, ואת הצפור לא בתר, רמז שיהיו ישראל קיימין לעולם (פס"ז):

וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל־הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָֽם׃

Yırtıcı kuşlar leşlerin üzerine indi; Avram onları kovaladı.

אונקלוס וּנְחַת עוֹפָא עַל פַּגְלַיָא וְאַפְרַח יָתְהוֹן אַבְרָם

Raşi (3)

העיט. הוא עוף, ועל שם שהוא עט ושואף אל הנבלות לָטוּשׁ עֲלֵי אוֹכֶל (לשה"כ איוב ט, כו), כמו וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל (שמואל־א טו, יט):

על הפגרים. על הבתרים. (ס"א הפגרים מתרגמינן פגליא, אלא מתוך שהורגלו לתרגם איש בתרו ויהב פלגיא, נתחלף להם תיבת פגליא לפלגיא, ותרגמו הפגרים פלגיא, וכל המתרגם כן טועה, לפי שאין להקיש בתרים לפגרים, שבתרים תרגומו פלגיא, ופגרים תרגומו פגליא לשון פגול, כמו פִּגּוּל הוּא (ויקרא יט, ז), לשון פגר (כך שמעתי מפי רבינו יהודה ב"ר שמואל. וכן הגירסא ברש"י כ"י ובכ"י אחרת כתיב כך פי' רבינו מאיר ב"ר שמואל):

וישב. לשון נשיבה והפרחה, כמו יַשֵּׁב רוּחוֹ (תהלים קמז, יח), רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם (פדר"א כח), ואין מניחים אותו מן השמים, עד שיבוא מלך המשיח (פס"ז):

וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃

Güneş batarken Avram'ın üzerine derin bir uyku çöktü; işte, büyük ve karanlık bir korku üzerine çöküyordu.

אונקלוס וַהֲוָה שִׁמְשָׁא לְמֵיעַל וְשִׁינְתָא נְפָלַת עַל אַבְרָם וְהָא אֵימָתָא קְבֵל סַגִי נְפָלַת עֲלוֹהִי

Raşi

והנה אימה וגו'. רמז לצרות וחשך של גליות (ב"ר):

וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃

Avram'a şöyle dedi: "Kesin olarak bil ki soyun kendilerine ait olmayan bir ülkede yabancı olacak; onlara kölelik edecekler ve onlar da dört yüz yıl onları ezecekler.

אונקלוס וַאֲמַר לְאַבְרָם מִדַע תִּדַע אֲרֵי דַיָרִין יְהוֹן בְּנָיךְ בְּאַרְעָא דְלָא דִילְהוֹן וְיִפְלְחוּן בְּהוֹן וִיעַנוּן יָתְהוֹן אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין

Raşi (2)

כי גר יהיה זרעך. משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה, כיצד, יצחק בן ששים שנה כשנולד יעקב, ויעקב כשירד למצרים אמר (מז, ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, הרי ק"ץ, ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רד"ו, הרי ארבע מאות שנה (סד"ע ג — פדר"א מח). ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות, הרי קהת מיורדי מצרים היה, צא וחשוב שנותיו של קהת ושל עמרם, ושמונים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים, אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים, ואתה צריך להוציא מהן כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם, ושחי עמרם אחר לידת משה:

בארץ לא להם. ולא נאמר בארץ מצרים, אלא לא להם, משנולד יצחק (כא, לז) וַיָּגָר אַבְרָהָם וגו', וַיָּגָר יִצְחָק בִּגְרָר, וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם (תהלים קה, כג), לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ (בראשית מז, ד):

וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃

Onların kölelik edeceği ulusu da ben yargılayacağım; sonra büyük bir servetle çıkacaklar.

אונקלוס וְאַף יָת עַמָא דְיִפְלְחוּן בְּהוֹן דָיִין אֲנָא וּבָתַר כֵּן יִפְקוּן בְּקִנְיָנָא סַגִי

Raşi (3)

וגם את הגוי. וגם, לרבות ארבע מלכיות (ב"ר), שאף הם כָּלִים על ששעבדו את ישראל:

דן אנכי. בעשר מכות (ב"ר):

ברכוש גדול. בממון גדול כמו שנאמר וַיְנַצְלוּ אֶת מִצְרָיִם (שמות יב, לו):

וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה׃

Sen ise esenlik içinde atalarına kavuşacaksın; iyi bir yaşlılıkla gömüleceksin.

אונקלוס וְאַתְּ תֵעוֹל לְוָת אַבָהָתָךְ בִּשְׁלָם תִּתְקְבַר בְּסֵיבוּ טָבָא

Raşi (3)

ואתה תבא. ולא תראה כל אלה:

אל אבותיך. אביו עובד עבודה זרה והוא מְבַשׂרוֹ שיבא אליו, למדך שעשה תרח תשובה (תנחומא):

תקבר בשיבה טובה. בִּשׂרוֹ שיעשה ישמעאל תשובה בימיו (ב"ר ל), ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו, ולפיכך מת ה' שנים קודם זמנו (ב"ר סג, יב), ובו ביום מרד עשו (ב"ב טז:):

וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֺ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה׃

Dördüncü kuşak buraya dönecek; çünkü Emorilerin günahı henüz dolmadı."

אונקלוס וְדָרָא רְבִיעָאָה יְתוּבוּן הָכָא אֲרֵי לָא שְׁלִים חוֹבָא דֶאֱמוֹרָאָה עַד כְּעָן

Raşi (2)

ודור רביעי ישובו הנה. לאחר שיגלו למצרים יהיו שם ג' דורות, והרביעי ישובו לארץ הזאת, לפי שבארץ כנען היה מְדַבֵּר עמו וכרת ברית זה, כדכתיב לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, וכן היה, יעקב ירד למצרים, צא וחשוב דורותיו, יהודה פרץ וחצרון, וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה:

כי לא שלם עון האמורי. להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה, שנאמר (ישעיה כז, ח) בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה (סוטה ט.):

וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃

Güneş batıp karanlık basınca, işte, dumanı tüten bir ocak ve alevli bir meşale bu parçaların arasından geçti.

אונקלוס וַהֲוָה שִׁמְשָׁא עַלַת וְקִבְלָא הֲוָה וְהָא תַּנוּר דִתְנַן וּבָעוּר דְאֶשָׁתָא דִעֲדָא בֵּין פַּלְגַיָא הָאִלֵין

Raşi (5)

ויהי השמש באה. כמו וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם (בראשית מב, לה), וַיְהִי הֵם קוֹבְרִים אִישׁ (מלכים־ב יג, כא) כלומר ויהי דבר זה:

השמש באה. שקעה:

ועלטה היה. חשך היום:

והנה תנור עשן וגו'. רמז לו שיפלו המלכיות עובדי אלילים בגיהנם (פס"ז):

באה. טעמו למעלה, לכך הוא מבואר שבא כבר, ואם היה טעמו למטה באל"ף, היה מבואר כשהיא שוקעת, ואי אפשר לומר כן, שהרי כבר כתוב ויהי השמש לבא, והעברת תנור עשן לאחר מכאן היתה, נמצא שכבר שקעה (פס"ז). וזה חילוק בכל תיבה לשון נקבה שיסודה שתי אותיות, כמו בא, קם, שב, כשהטעם למעלה לשון עבר הוא, כגון זה, וכגון וְרָחֵל בָּאָה (כט, ט), קָמָה אֲלֻמָּתִי (לז, ז), הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּך (רות א, טו), וכשהטעם למטה הוא לשון הווה, דבר שנעשה עכשיו והולך, כמו בָּאָה עִם הַצֹּאן (כט, ו), בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה (אסתר ב, יד):

בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהֹוָ֛ה אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃

O gün Hashem Avram'la şöyle bir antlaşma yaptı: "Bu ülkeyi, Mitsrayim ırmağından büyük ırmağa, Perat ırmağına kadar senin soyuna verdim;

אונקלוס בְּיוֹמָא הַהוּא גְזַר יְיָ עִם אַבְרָם קְיָם לְמֵימָר לִבְנָךְ יְהָבִית יָת אַרְעָא הָדָא מִן נַהֲרָא דְמִצְרַיִם וְעַד נַהֲרָא רַבָּא נַהֲרָא פְרָת

Raşi (2)

לזרעך נתתי. אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה (ב"ר מד, כב):

הנהר הגדול נהר פרת. לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קוראהו גדול, אף על פי שהוא מאוחר בארבעה נהרות (פס"ז) היוצאים מעדן, שנאמר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת (ב, יד), משל הדיוט, עבד מלך מלך (שבועות מז:), הדבק לשחוור וישתחוו לך:

אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי׃

Kenileri, Kenizileri, Kadmonileri,

אונקלוס יָת שַׁלְמָאֵי וְיָת קְנִזָאֵי וְיָת קַדְמוֹנָאֵי

Raşi

את הקיני. עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון (ב"ר מד, כג), והם קיני קניזי קדמוני, עתידים להיות ירושה לעתיד (ב"ב נו. — ב"ר), שנאמר אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם (ישעיה יא, יד):

וְאֶת־הַחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָרְפָאִֽים׃

Hititleri, Perizlileri, Refaimleri,

אונקלוס וְיָת חִתָּאֵי וְיָת פְּרִזָאֵי וְיָת גִבָּרָאֵי

Raşi

ואת הרפאים. ארץ עוג, שנאמר בה הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים (דברים ג, יג):

וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי׃

Emorileri, Kenaanlıları, Girgaşileri ve Yevusileri."

אונקלוס וְיָת אֱמוֹרָאֵי וְיָת כְנַעֲנָאֵי וְיָת גִרְגָשָׁאֵי וְיָת יְבוּסָאֵי

‹ Önceki bölüm Sonraki bölüm ›