Peraşa
Şemot שמות burada başlar
וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ׃
Yaakov'la birlikte, her biri ev halkıyla Mitsrayim'e gelen İsrail oğullarının adları şunlardır:
אונקלוס וְאִלֵין שְׁמָהַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דְעַלוּ לְמִצְרָיִם עִם יַעֲקֹב גְבַר וֶאֱנַשׁ בֵּיתֵהּ עַלוּ:
Raşi
ואלה שמות בני ישראל. אע"פ שמנאן בחייהן בשמותם, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר המוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָם בְֹּשֵם יִקְרָא (ישעי' מ, כו. — שמו"ר א, ג):
2
רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִיהוּדָֽה׃
Reuven, Şimon, Levi ve Yehuda;
אונקלוס רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה:
3
יִשָּׂשכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבִנְיָמִֽן׃
Yisasshar, Zevulun ve Binyamin;
אונקלוס יִשָׂשׂכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִין:
4
דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר׃
Dan ve Naftali, Gad ve Aşer.
אונקלוס דָן וְנַפְתָּלִי גָד וְאָשֵׁר:
5
וַֽיְהִ֗י כָּל־נֶ֛פֶשׁ יֹצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ־יַעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם׃
Yaakov'un soyundan gelenlerin hepsi yetmiş kişiydi; Yosef ise zaten Mitsrayim'deydi.
אונקלוס וַהֲוָה כָּל נַפְשָׁתָא נַפְקֵי יַרְכָּא דְיַעֲקֹב שַׁבְעִין נַפְשָׁן וְיוֹסֵף דַהֲוָה בְּמִצְרָיִם:
Raşi
ויוסף היה במצרים. והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים, ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים, אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועמד בצדקו:
6
וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל־אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא׃
Yosef, bütün kardeşleri ve o kuşağın hepsi öldü.
אונקלוס וּמִית יוֹסֵף וְכָל אַחוֹהִי וְכֹל דָרָא הַהוּא:
7
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם׃
İsrail oğulları verimli oldular, kaynaştılar, çoğaldılar ve pek çok güçlendiler; ülke onlarla doldu.
אונקלוס וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְפִישׁוּ וְאִתְיַלָדוּ וּסְגִיאוּ וּתְקִיפוּ לַחֲדָא לַחֲדָא וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא מִנְהוֹן:
Raşi
וישרצו. שהיו יולדות ששה בכרס אחד:
8
וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ־חָדָ֖שׁ עַל־מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָדַ֖ע אֶת־יוֹסֵֽף׃
Mitsrayim'in başına Yosef'i tanımayan yeni bir kral geçti.
אונקלוס וְקָם מַלְכָּא חַדְתָּא עַל מִצְרָיִם דְלָא מְקַיֵם גְזֵרַת יוֹסֵף:
Raşi (2)
ויקם מלך חדש. רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזירותיו (סוטה יא.):
אשר לא ידע. עשה עצמו כאלו לא ידע:
9
וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃
Halkına şöyle dedi: "İşte İsrail oğulları halkı bizden daha kalabalık ve güçlü.
אונקלוס וַאֲמַר לְעַמֵהּ הָא עַמָא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סָגָן וְתַקִיפִין מִנָנָא:
10
הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃
Gelin, ona karşı akıllıca davranalım; yoksa çoğalır, bir savaş çıkarsa o da düşmanlarımıza katılır, bize karşı savaşır ve ülkeden çıkar."
אונקלוס הָבוּ נִתְחַכַּם לְהוֹן דִלְמָא יִסְגוּן וִיהֵי אֲרֵי יְעַרְעִנָנָא קְרָב וְיִתּוֹסְפוּן אַף אִנוּן עַל סַנְאָנָא וִיגִיחוּן בָּנָא קְרָב וְיִסְקוּן מִן אַרְעָא:
Raşi (3)
הבה נתחכמה לו. כל הבה לשון הכנה והזמנה לְדָבָר הוא, כלומר הזמינו עצמיכם לכך:
נתחכמה לו. לעם, נתחכמה מה לעשות לו. ורבותינו דרשו, נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם (שמו"ר א, יא). (והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא, אבל הוא מביא על אומה אחת. ברש"י ישן):
ועלה מן הארץ. על כרחנו. ורבותינו דרשו, כאדם שמקלל עצמו, ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאלו כתב וְעָלִינוּ מן הארץ והם יירשוה:
11
וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃
Onları ağır işlerle ezmek için başlarına angarya sorumluları koydular. Paro için Pitom ve Raamses adında ambar kentleri inşa ettiler.
אונקלוס וּמַנִיאוּ עֲלֵיהוֹן שִׁלְטוֹנִין מַבְּאִישִׁין בְּדִיל לְעַנוֹאֵהוֹן בְּפָלְחָנְהוֹן וּבְנוֹ קִרְוֵי בֵית אוֹצָרָא לְפַרְעֹה יָת פִּיתוֹם וְיָת רַעַמְסֵס:
Raşi (5)
עליו. על העם:
מסים. לשון מס, שרים שגובין מהם המס. ומהו המס, שיבנו ערי מסכנות לפרעה:
למען ענותו בסבלתם. של מצרים:
ערי מסכנות. כתרגומו, וכן לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶה (ישעי' כב, טו), גזבר הממונה על האוצרות (שמו"ר א, יד):
את פתום ואת רעמסס. שלא היו ראויות מתחלה לכך, ועשאום חזקות ובצורות לאוצר:
12
וְכַאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Ama onları ezdikçe daha çok çoğalıyor, daha çok yayılıyorlardı. (Mitsriler) İsrail oğullarından tiksindiler.
אונקלוס וּכְמָא דִמְעַנַן לְהוֹן כֵּן סָגָן וְכֵן תַּקְפִין וַעֲקַת לְמִצְרָאֵי מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
Raşi (3)
וכאשר יענו אותו. בכל מה שהם נותנין לב לענות, כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ.
כן ירבה, כן רבה וכן פרץ. ומדרשו, רוח הקודש אומרת כן, אתם אומרים פן ירבה, ואני אומר כן ירבה:
ויקצו. קצו בחייהם. (ויש מפרשים המצרים בעיני עצמם וק"ל). ורבותינו דרשו, כקוצים היו בעיניהם:
13
וַיַּעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ׃
Mitsriler İsrail oğullarını zorla, ezici bir şekilde çalıştırdılar.
אונקלוס וְאַפְלָחוּ מִצְרָאֵי יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַשְׁיוּ:
Raşi
בפרך. בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו:
14
וַיְמָרְר֨וּ אֶת־חַיֵּיהֶ֜ם בַּעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֙מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל־עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל־עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר־עָבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ׃
Harç ve tuğla işinde, tarladaki her türlü işte ağır çalışmayla hayatlarını acılaştırdılar; onlara yaptırdıkları bütün işler ezici bir zorlamayla yapılıyordu.
אונקלוס וְאַמְרָרוּ יָת חַיֵיהוֹן בְּפָלְחָנָא קָשְׁיָא בְּטִּינָא וּבְלִבְנִין וּבְכָל פָלְחָנָא בְּחַקְלָא יָת כָּל פָּלְחָנְהוֹן דְאַפְלָחוּ בְהוֹן בְּקַשְׁיוּ:
15
וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה׃
Mitsrayim kralı, biri Şifra, öbürü Pua adlı İvri ebelere şöyle dedi:
אונקלוס וַאֲמַר מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְחַיָתָא יְהוּדַיָתָא דְשׁוּם חָדָא שִׁפְרָה וְשּׁוּם תִּנְיֵתָא פּוּעָה:
Raşi (4)
למילדות. הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד, כמו שובר ומשבר, דובר ומדבר, כך מוליד וּמְיַלֵּד:
שפרה. זו יוכבד, על שם שֶׁמְשַׁפֶּרֶת את הולד:
פועה. זו מרים, על שם שׁפּוֹעָה ומדברת והוגה לולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה (סוטה יא:):
פועה. לשון צעקה, כמו כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה (ישעי' מב, יד):
16
וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת־הָֽעִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל־הָאָבְנָ֑יִם אִם־בֵּ֥ן הוּא֙ וַהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם־בַּ֥ת הִ֖וא וָחָֽיָה׃
"İvri kadınlara ebelik yaptığınızda doğum taşı üzerinde bakın: Erkekse onu öldürün; kızsa yaşasın."
אונקלוס וַאֲמַר כַּד תֶּהֶוְיָן מוֹלְדָן יָת יְהוּדַיָתָא וְתֶחְזְיָן עַל מַתְבְּרָא אִם בַּר הוּא תִּקְטְלַן יָתֵהּ וְאִם בְּרַתָּא הִיא ותְקַיְמִנַהּ:
Raşi (4)
בילדכן. כמו בהולידכן:
האבנים. מושב האשה היולדת, ובמקום אחר קוראו משבר, וכמוהו עֹשֶה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם (ירמי' יח, ג), מושב כלי אומנות יוצר כלי חרס:
אם בן הוא וגו'. לא היה מקפיד אלא על הזכרים, שאמרו לו אִצְטַגְנִינָיו שעתיד להוולד בן המושיע אותם:
וחיה. ותחיה:
17
וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃
Ama ebeler Elokim'den korktular ve Mitsrayim kralının kendilerine söylediğini yapmadılar; erkek çocukları yaşattılar.
אונקלוס וּדְחִילָא חַיָתָא מִן קֳדָם יְיָ וְלָא עֲבָדָא כְּמָא דְמַלִיל עִמְהֶן מַלְכָּא דְמִצְרָיִם וְקַיָמָא יָת בְּנַיָא:
Raşi
ותחיין את הילדים. מְסַפְּקוֹת להם מים ומזון. (סוטה יא:) תרגום הראשון וְקַיָּימא, והשני וְקַיֵּימְתּוּן, לפי שלשון עברית לנקבות רבות, תיבה זו וכיוצא בה משמשת לשון פעלו ולשון פעלתם, כגון ותאמרן איש מצרי, (שמות ב, יט) לשון עבר כמו ויאמרו לזכרים, וַתְּדַבֵּרְנָה בְּפִיכֶם (ירמי' מד, כה), לשון דברתם כמו ותדברו לזכרים, וכן וַתְּחַלֶלְנָה אֹתִי אֶל עַמִּי, (יחזקאל יג, יט) לשון עבר חללתם כמו ותחללו לזכרים:
18
וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֙יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת־הַיְלָדִֽים׃
Mitsrayim kralı ebeleri çağırıp onlara, "Neden bunu yaptınız, neden erkek çocukları yaşattınız?" dedi.
אונקלוס וּקְרָא מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְחַיָתָא וַאֲמַר לְהֶן מָה דֵין עֲבַדְתּוּן יָת פִּתְגָמָא הָדֵין וְקַיֵמְתּוּן יָת בְּנַיָא:
19
וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי־חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ׃
Ebeler Paro'ya şöyle dediler: "Çünkü İvri kadınlar Mitsrili kadınlar gibi değil; onlar dinçtir. Ebe yanlarına varmadan doğururlar."
אונקלוס וַאֲמָרָא חַיָתָא לְפַרְעֹה אֲרֵי לָא כִנְשַׁיָא מִצְרְיָתָא יְהוּדַיָתָא אֲרֵי חֲכִּימָן אִנוּן עַד לָא עַלַת לְוָתְהֶּן חַיָתָא וִילִידָן:
Raşi
כי חיות הנה. בקיאות כמילדות, תרגום מילדות חַיָּתָא. ורבותינו דרשו, (סוטה יא: — ושמו"ר) הרי הן משולות לחיות השדה שאינן צריכות מילדות, והיכן משולות לחיות, גור אריה, זאב יטרף, בכור שורו, אילה שלוחה, ומי שלא נכתב בו, הרי הכתוב כללן, ויברך אותם ועוד כתיב מָה אִמְּךָ לְבִיָא (יחזקאל יט, ב):
20
וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹהִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד׃
Elokim ebelere iyilik etti; halk çoğaldı ve çok güçlendi.
אונקלוס וְאוֹטֵּיב יְיָ לְחַיָתָא וּסְגִי עַמָא וּתְקִיפוּ לַחֲדָא:
Raşi (2)
וייטב. הטיב להם, וזה חלוק בתיבה שיסודה ב' אותיות ונתן לה וי"ו יו"ד בראשה, כשהיא באה לדבר בלשון ויפעל, הוא נקוד היו"ד בציר"י שהוא קמ"ץ קטן, (או בסגול שהוא פת"ח קטן)כגון וייטב אלהים למילדות, וַיֶרֶב בְּבַת יְהוּדָה (איכה ב, ה), הרבה תאניה, וכן וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית (דברי הימים־ב לו, כ), נבוזראדן הגלה את השארית, וַיֶפֶן זָנָב אֶל זָנָב (שופטים טו, ה), הפנה הזנבות זו לזו, כל אלו לשון מפעיל את אחרים, וכשהוא מדבר בלשון ויפעל, הוא נקוד היו"ד בחיר"ק, כגון וַיִּיטַב בְעֵינָיו (ויקרא י, כ), לשון הוטב, וכן וירב העם, נתרבה העם, ויגל יהודה, הגלה יהודה, ויפן כה וכה, פנה לכאן ולכאן. ואל תשיבני, וילך, וישב, וירד, ויצא, לפי שאינן מגזרתן של אלו, שהרי היו"ד יסוד בהן, ירד, יצא, ישב, ילך, יו"ד אות שלישית בו:
וייטב אלהים למילדת. מהו הטובה:
21
וַיְהִ֕י כִּֽי־יָרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת־הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים׃
Ebeler Elokim'den korktukları için (Elokim) onlara evler (kehuna ve krallık soyları) verdi.
אונקלוס וַהֲוָה כַּד דְחִילָא חַיָתָא מִן קֳדָם יְיָ וַעֲבַד לְהוֹן בָּתִּין:
Raşi
ויעש להם בתים. בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים, ויבן את בית ה' ואת בית המלך, כהונה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (יא:):
22
וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל־עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל־הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֙רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל־הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן׃
Paro bütün halkına şöyle buyurdu: "Doğan her erkek çocuğu Nil ırmağına atın; her kız çocuğu ise yaşatın."
אונקלוס וּפַקִיד פַּרְעֹה לְכָל עַמֵהּ לְמֵימָר כָּל בְּרָא דְיִתְיְלִּיד לִיהוּדָאֵי בְּנַהֲרָא תִּרְמֻנֵהּ וְכָל בְּרַתָּא תְּקַיְמוּן:
Raşi
לכל עמו. אף עליהם גזר, יום שנולד משה אמרו לו אִצְטַגְנִינָיו, היום נולד מושיען, ואין אנו יודעים אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים, והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה:
Sonraki bölüm ›